סיפורים מהקליניקה

הסכמי ממון לא נבחנים ביום החתימה. הם נבחנים שנים אחר כך, כשאהבה מתחלפת בפרשנות. אני כותב אותם מתוך מחשבה על הרגע הזה.

מערכות לא נכשלות רק בגלל טעויות. לעיתים הן מתקשות ללמוד דווקא משום שהן מצליחות. המאמר הזה אינו עוסק באשמה, אלא באופן שבו קונספציות נבנות, כיצד שפה וזמן מצמצמים ראייה, ואיפה למידה נעצרת מבלי שנרגיש בכך. קריאה למי שנושא אחריות. קריאה למי שמוכן לעצור רגע ולשאול לא רק מה קרה, אלא איך ראינו.

להלן נוסח עד כ 500 מילים, מזוקק, בנוי, חד, מתאים לפתיח או למהלך של שלוש דקות וחצי בפאנל. --- אני רוצה לעשות הבחנה, לא סיסמה. האיסלאם איננו גוף אחד. מי שמדבר על האיסלאם כיחידה אחידה, לא מבין את המציאות שהוא מתאר. יש איסלאם דתי, יש איסלאם תרבותי, ויש איסלאם פוליטי. הבעיה איננה האמונה. הבעיה מתחילה כשהאמונה הופכת לאידיאולוגיה של שליטה, של כפייה, של כיבוש תודעתי. כן, קיימים זרמים איסלאמיים רדיקליים שרואים ביהדות, בנצרות ובכל דת אחרת מכשול. אבל צריך לומר אמת לא נוחה. הקורבן המ

חלמתי מדינה בלי אור   חלמתי שאני הולך במנהרה. לא ידעתי איפה אני. לא ידעתי כמה זמן עבר. רק ידעתי שאין אור.   לא הייתה שם מלחמה. לא היו יריות. רק שקט כבד, חונק, שקט של אדישות.   במנהרה פגשתי שישה אנשים. לא הכרתי אותם קודם. אבל ידעתי מיד מי הם. לא שאלתי לשמות. לא היה צריך.   הם ישבו על הרצפה. גב אל קיר. עיניים פקוחות. לא מפחדות. מאוכזבות.   אחד מהם אמר לי. לא בכעס. לא בצעקה. בקול עייף. אנחנו לא מתנו בגלל האויב. אנחנו מתנו כי אתם הפסקתם להיות עם.   ניסיתי לומר משהו. להסביר. להצדי

עשרות אלפים מתמודדים עם פגיעה נפשית שהמערכת ד״ר יריב וינצר, עו"ד  אסטרטג  מומחה  לניהול איפכא מסתברא   העיסוק שלי כעו״ד וכאסטרטג מתמקד בניהול מערכות שנשחקו עד לקו השבר. זוהי מומחיות שנולדה מתוך עבודה עם גופי ביטחון ועם הנהלות בכירות שהמערכת הארוכה והמסורבלת הפסיקה לספק להם תשובה. משרד הביטחון הוא דוגמה בולטת למערכת שאיבדה שליטה מזמן. לא היום ולא אתמול אלא במשך שנים שבהן הפצועים והמשפחות הפכו למספרים במקום לבני אדם. שנים שבהן הביורוקרטיה החליפה את האחריות. שנים שבהן הקריסה הפכ

כשאמון נשחק זה לא קורה בקו אחד. זו תופעה סוציולוגית שמתרוממת מתוך עומק. היא מתחילה בסדק זעיר בשקר קטן בהבטחה שלא קוימה בהחלטה פוליטית שמרגישה מנותקת. ברגע שבו המדינה מצפה מהאזרח למסור הכל אך לא משיבה לו תחושת הגינות בסיסית. משם הסדק מתפשט הוא חוצה מוסדות הוא עובר מהממשלה למערכות החינוך מהצבא לפוליטיקה. מהמשפחה אל המרחב הציבורי.   הוא הופך לחוויה יומיומית של בדידות אזרחית.

עזה כמרחב גאו פוליטי מתהווה ניתוח סוציולוגי אסטרטגי בעקבות החלטת מועצת הביטחון 2803 יריב וינצר, ד"ר לסוציולוגיה עו"ד אסטרטג מומחה איפכא מסתברא המאמר נכתב מעמדה מחקרית ואיננו חוות דעת ביטחונית. הכותב איננו ביטחוניסט אלא סוציולוג הבוחן את המקרה דרך עדשה תודעתית, חברתית וגאו פוליטית. חלק א מבוא תאורטי, גאו, פוליטי וגאו פוליטיקה, עזה כצומת ריבונית ־ תודעתית רצועת עזה הפכה במאה העשרים ואחת לאחד המרחבים הטעונים ביותר בזירה הבינלאומית. למרות גודלה המצומצם, דחיסות האוכלוסייה והמשבר ה

המאמר "הזיכרון הארגוני כמצפן אסטרטגי" מציב תפיסה חדשנית של ניהול בעידן שבו ארגונים שוכחים את נשמתם. ד"ר יריב וינצר מסביר כי הזיכרון הארגוני איננו ארכיון אלא תודעה חיה המחברת בין עבר להווה ומעניקה משמעות לפעולה. ארגון ששוכח את עצמו מאבד זהות, המשכיות וכיוון. דווקא בעידן של חדשנות מהירה, האתגר האמיתי הוא לא להמציא אלא לזכור. לזכור את הערכים, את הלקחים ואת האנשים שנשאו את המשמעות. וינצר קורא להקים מנגנוני זיכרון ארגוניים ולמנות שומרי זיכרון קבועים במערכות הציבוריות והביטחוניות

פוסט טראומה היא לא חולשה – היא קריאה לעזרה נכונה כשחייל חוזר מהמלחמה ולא מצליח לחזור באמת, המשפחה כולה נפגעת אני ד"ר יריב וינצר, מתכלל ומנהל אירועים פוסט טראומטיים עבור משפחות ולוחמים לא רק כעו"ד, אלא כמומחה שמבין את האדם, את המערכת, ואת הדרך ביניהם אני מחבר בין רגש, משפט ורפואה מתאם בין גורמים ומחזיר שליטה למשפחות שאיבדו אותה 📐 אני הסרגל שמיישר את הדרך מול מנגנון משרד הביטחון

ChatGPT said: ניתוח אסטרטגי מקצועי. לא עמדה אישית של ד"ר יריב וינצר. רק לא ביבי

הסכם ממון בישראל. מדריך משפטי מקצועי ומעודכן. מבוא. הסכם ממון הוא חוזה מחייב בין בני זוג. הוא מסדיר את מערכת היחסים הרכושית במהלך החיים...

כל מאמר שאני כותב הוא בראש ובראשונה יצירה שלי. אני נעזר בפסיקות בציטוטים ברעיונות פילוסופיים או בראיונות אך אינני רואה בכך העתקה אלא אבני בניין להמחשת תפיסת עולמי. לעיתים אצטט במדויק לעיתים אבחר פרפרזה ולעיתים אציג רעיון שלם במילים אחרות משום שתפיסתי המקצועית והפילוסופית היא שאין אמת אחת אלא מארג מורכב של פרשנויות.

אסטרטגיה של הפקרה כשהמדינה שורפת את המפקדים כדי לשרוד מי 'יורה' ברמטכ״ל או כיצד הפוליטיקה מפרקת את המדינה פינת ⁠ד"ר (PhD) וינצר סוציולוג...

בלי אסטרטגיה בלי תכנון בלי ניתוח תודעתי מתנהל כאן קרב פוליטי מול היועצת המשפטית שדומה לניסיון לפוצץ הר געש עם קיסם.   הבעיה איננה רק...

המדינה שאינה מחליטה מאמר ראשון בסדרת טורים סוציולוגים־אסטרטגיים מאת ד"ר יריב וינצר. 668 ימים לחטופים. אין הכרעה, אין הנהגה, אין שפה משותפת. השסע הפך למנגנון שליטה, סדר לשדה אש, הפוליטיקאים למתחמקים. במאמר חריף, לא מתנצל ולא מפויס, אני מציב מראה לחברה הישראלית – לימין ולשמאל, לצבא ולממשלה, לתקשורת ולציבור. לא כתבתי כדי לשכנע, אלא כדי לעורר. לא בחרתי צד – אלא חשפתי את שניהם.

מאמר זה עוסק בניתוח סוציולוגי אסטרטגי של תופעת הרעב ברצועת עזה תוך בחינה ביקורתית של אחריות חמאס והאו״ם למותם של תינוקות ואזרחים עקב מחסור במזון, תרופות ותנאים בסיסיים. תוך שימוש בגישת איפכא מסתברא, המאמר טוען כי מדובר ב”שדה קרב תודעתי” שבו משמש הרעב כנשק וכאמצעי מניפולציה מוסרית ותקשורתית. ישראל מואשמת שלא בצדק, בעוד שמנגנוני שליטה גלובליים מטשטשים את האחראים האמיתיים. המאמר קורא להקמת מטה תודעה לאומי, ומציג ניתוח מושגי למונחים כגון רעב תודעתי, אנטישמיות חדשה, מוות מוסווה, ו

טור יומי מאת ד”ר (PhD) לסוציולוגיה עו”ד יריב וינצר, אסטרטג מומחה איפכא מסתברא   656 ימים למלחמה  אבל בכנסת חיים בעולם מקביל   656 ימים...

האסטרטג שאינו מציב דעה . על הקשבה, ניתוח וכתיבה בגישת איפכא מסתברא ד”ר (PhD) סוציולוג. עו”ד יריב וינצר אסטרטג למנהיגות מורכבת. מומחה...

הפנטזיה, התלות, והבקבוק האמריקאי: מסע תודעתי בסיומה של מלחמה ד”ר (PhD) סוציולוג. עו”ד יריב וינצר. אסטרטג מומחה איפכא מסתברא ישראל עומדת...

האם המלחמה היא חלק מהחיים? מבט איפכא מסתברא על טבע האדם, ההיסטוריה – והעתיד