עזה כמרחב גאו פוליטי מתהווהניתוח סוציולוגי אסטרטגי בעקבות החלטת מועצת הביטחון

עזה כמרחב גאו פוליטי מתהווה

ניתוח סוציולוגי אסטרטגי בעקבות החלטת מועצת הביטחון 2803

יריב וינצר, ד"ר לסוציולוגיה עו"ד אסטרטג מומחה איפכא מסתברא

המאמר נכתב מעמדה מחקרית ואיננו חוות דעת ביטחונית. הכותב איננו ביטחוניסט אלא סוציולוג הבוחן את המקרה דרך עדשה תודעתית, חברתית וגאו פוליטית.

חלק א

מבוא תאורטי, גאו, פוליטי וגאו פוליטיקה, עזה כצומת ריבונית ־ תודעתית

רצועת עזה הפכה במאה העשרים ואחת לאחד המרחבים הטעונים ביותר בזירה הבינלאומית. למרות גודלה המצומצם, דחיסות האוכלוסייה והמשבר ההומניטרי המתמשך, עזה הפכה ממקרה מקומי לסוגיית עומק גלובלית.

הסכסוך שעל פניו נראה ישראלי פלסטיני, כבר איננו מתפקד רק כעימות טריטוריאלי, אלא כמוקד שבו מתעצבת מחדש המחשבה הבינלאומית על ריבונות, גבול ושליטה במרחבים תודעתיים ופוליטיים. 

ההבנה הזאת מאפשרת לשאול שאלות יסוד אחרות:

מהו גבול במאה העשרים ואחת,

מי שולט בנרטיב

איך מרחב גיאוגרפי מתפקד כזירת קרב על משמעות בפני עצמו.

הניתוח המתפתח כאן נשען על מסורת מחקר שנולדה במפגש בין סוציולוגיה פוליטית וגאו פוליטיקה, ומבקשת להראות כי השליטה איננה רק שליטה בציר יבשתי או ימי, אלא שליטה בהגדרה של מי צודק, מי קורבן, מי ריבון ומי טרוריסט.

זוהי שליטה על שפה, על רגשות פוליטיים ועל המנגנונים המעצבים את דעת הקהל העולמית.

במובן זה, המאמר מבקש לחשוף את עזה לא רק כמקרה צבאי, אלא כמעבדה שבה העולם בודק מודלים עתידיים של סדר בינלאומי חדש.

גאו פוליטי וגאו פוליטיקה: שלושה עמודי יסוד

כדי להבין את מקומה של עזה בתוך מבנה כוח עולמי יש לחזור לשלושה מושגים יסודיים:

גאו

המושג גאו מגדיר את המרחב כמשאב המצוי תחת מאבק. זהו מיקום, קרקע, שליטה פיזית, מרחבים ימיים, נתיבי סחר, צירי אנרגיה, גבולות ומעברי טריטוריה. בהקשר של עזה, הגאו כולל מרחב ימי אסטרטגי בים התיכון המזרחי, גבולות קרקעיים מול ישראל ומצרים וחיבור עקיף למרחב סיני.

שליטה במרחב הזה משמעה שליטה על תנועת בני אדם, סחורות, משאבי אנרגיה ומידע.

פוליטי

הפוליטי מגדיר כיצד מתקבלות הכרעות, כיצד מתחלק כוח בין קבוצות ומה נחשב לגיטימי. פוליטי איננו רק פרלמנט או צבא, אלא כל מנגנון המייצר סדר חברתי מכוון.

עזה היא דוגמה למציאות שבה כוחות פוליטיים מקומיים, לאומיים, אזוריים ובינלאומיים מתנגשים: ישראל, הרשות הפלסטינית, חמאס, מצרים, איראן וגורמים רב מדינתיים.

גאו פוליטיקה

גאו פוליטיקה היא האיחוד ביניהם:

המאבק על מרחב כמשאב תודעתי, כלכלי ושלטוני.

גאו פוליטיקה איננה לומדת רק מפות, אלא גם רעיונות. היא שואלת מי מפרש את המרחב, מי מייצר לגיטימציה ומי מסוגל להפוך שטח מצומצם למוקד השפעה בינלאומית.

עזה כזירה שבה נבחנת ריבונות מסוג חדש

במושגים קלאסיים, ריבונות נשענת על ארבעה מרכיבים:

·                        טריטוריה,

·                        שלטון,

·                        אוכלוסייה,

·                        יכולת להפעיל כוח.

עזה נמצאת במחלוקת בכל ארבעתן.

טריטוריה

עזה מוגדרת כשטח פלסטיני, אך חסרה שליטה תפעולית מלאה על גבולותיה. ישראל ומצרים מפקחות על המעברים, ומדינות נוספות מעורבות ברמות שונות של תיווך והפעלה.

שלטון

חמאס, כארגון בעל תשתית צבאית ואידיאולוגית, מפעיל משטר מקומי, בעוד הרשות הפלסטינית מחזיקה במעמד מדיני בינלאומי. זהו פיצול ריבוני נדיר.

אוכלוסייה

מעל שני מיליון בני אדם, מרביתם צעירים, עם שיעורי אבטלה גבוהים, חוסר יציבות כלכלית ותלות חיצונית.

הפעלת כוח

ישראל מפעילה על עזה כוח צבאי ומרחב אווירי. חמאס וארגונים אחרים מפעילים רקטות, מנהרות ולוחמת תודעה.

איראן מפעילה השפעה אסטרטגית.

קטר מזרימה משאבים.

מצרים מאזנת בין שני הצדדים.

משמעותו של מבנה זה היא שעזה איננה מתפקדת כמדינה, אך גם איננה "לא מדינה" . היא מודל של ריבונות מפוצלת, היברידית, דו שכבתית ומרובת כוחות.

עזה כמרחב תודעתי

אחד ההיבטים החזקים ביותר בהבנת עזה הוא תפקודה כמרחב תודעתי.

עזה איננה רק עימות מזוין אלא סמל. היא בעלת נוכחות כמעט מיתולוגית בשיח העולמי. היא פועלת כ:

• מטאפורה פוליטית לסבל, התנגדות, כיבוש, או טרור, בהתאם לנקודת המבט

• מרחב רשתות חברתיות המייצר תוכן המתפשט ברחבי העולם

• קוד רעיוני של תנועות אנטי קולוניאליות

• מרכז דימוי משפטי ־ מוסרי שבו כל צד מבקש להכפיף את האחר להגדרה מוסרית נחותה

המאבק על עזה הוא מאבק על משמעות, והמשמעות היא משאב גאו פוליטי לכל דבר.

החלטת מועצת הביטחון 2803: מה השתנה ומה נלמד

החלטה 2803 איננה רק ניסיון לעצור אש או להסדיר חילופי חטופים. היא אבן דרך הממקמת את עזה מחדש בהקשר של סדר בינלאומי משתנה.

ההחלטה מצביעה על כמה מגמות עומק:

1.                      הכרה בינלאומית בכך שהסכסוך איננו עוד עימות דו צדדי בלבד

2.                      הבשלת מודלים של משילות רב מדינתית ברצועה

3.                      חיזוק ערוצים דיפלומטיים על פני הכרעה צבאית

4.                      הגדרת אחריות אזורית מול אחריות גלובלית

5.                      ניסיון לשרטט מחדש את יחסי ישראל העולם הערבי והמערכת הבינלאומית

המשמעות המרכזית:

עזה חדלה להתקיים כ "שטח בין אויבים"  ומתחילה להתקיים כ "מרחב בשליטת שחקנים רב מערכתיים".

חלק ב

שחקנים גאו פוליטיים, אנרגיה, ים תיכון, תחרות מעצמות והמרחב האיראני סיני

כדי להבין את מעמדה של עזה בתוך סדר בינלאומי מתהווה, יש לזהות את מארג השחקנים המעורבים בה. בניגוד לעימותים היסטוריים שהוגדרו במונחים של מדינה מול מדינה, עזה היא מוקד שבו פועלים שחקני מדינה, שחקני דת, שחקני פרוקסי, תאגידי אנרגיה, מנגנוני או”ם, ארגוני חברה אזרחית, פלטפורמות תקשורת בינלאומיות ורשתות תודעתיות.

1.                      השחקנים האזוריים, ובראשם מצרים, איראן, טורקיה, קטר, סעודיה וירדן

2.                      השחקנים הגלובליים, ארצות הברית, האיחוד האירופי, סין ורוסיה

3.                      השחקנים הפלסטינים הפנימיים: חמאס והרשות הפלסטינית

4.                      ישראל כגורם מרכזי המחזיק בכוח צבאי ממשי ובמעמד בינלאומי ייחודי

מצרים: שליטה בגבול  

מצרים היא שחקן מהותי להבנת עזה, בעיקר בשל הציר הדרומי וגבול רפיח, המהווה נקודת מפתח אסטרטגית. מצרים מתייחסת לעזה דרך שלושה אינטרסים:

• ביטחון סיני מול פעילות דאעש וחוליות פלסטיניות

• שמירה על יציבות פנימית מול האחים המוסלמים

• תפקיד גישור בינלאומי כלפי וושינגטון, תל אביב וריאד

המשמעות:

מצרים אינה פועלת רק כמדינה החוסמת מעבר, אלא כמתווכת המעוניינת לשמר את מיקומה כשומרת שער אל המזרח התיכון. השליטה על רפיח היא מנוף דיפלומטי לכל דבר.

איראן: הסכסוך כהזדמנות להסדר כוח אזורי

איראן רואה בעזה מרכיב מרכזי במערך פרוקסי רחב הכולל את חיזבאללה, החותים בתימן ומיליציות שיעיות עיראקיות. מטרות איראן בהפעלת השפעה על עזה מגוונות:

• שחיקת יכולת ההרתעה הישראלית

• ביסוס לחץ אסטרטגי על סעודיה ומצרים

• יצירת קלפי מיקוח מול סנקציות, גרעין ומשטר הביטחון במפרץ

• שימור זהות מהפכנית אנטי מערבית

הנוכחות האיראנית בעזה איננה רק צבאית, אלא גם תודעתית. היא מאפשרת לטהראן לייצר סיפור של התנגדות ולהשתלב בשיח אנטי קולוניאלי גלובלי.

קטר וטורקיה: תיווך, תמיכה וכוח רך

קטר הפכה לשחקן דומיננטי במשוואת עזה, בין היתר בזכות:

• הון כספי המוזרם כחלק מהסדרה הומניטרית

• מעמדה כערוץ הידברות בין ישראל לחמאס

• יכולת הפעלה של אל ג'זירה ככוח תקשורתי משפיע

טורקיה, בדומה, משלבת גישה אידיאולוגית ופוליטית:

• תמיכה גלויה במאבק הפלסטיני

• רצון לחזור לתפקיד מרכזי בזירה האיסלאמית

• שימוש במנגנוני מדיניות חוץ מבוססי סמלים דתיים והיסטוריים עות’מאניים

סעודיה וירדן: מנגנון יציבות מול לחץ פנימי וגלי פליטות

סעודיה הולכת ונעה בין שתי פרדיגמות:

1.                      ניסיון לקדם הסכם ביטחוני עם ארצות הברית, לרבות תשתית גרעין אזרחי

2.                      רגישות לייצוג ציבורי לרחוב הערבי ובעיקר הפלסטיני

לירדן, מעבר לחשש פליטות, יש מרכיב ייחודי של זהות לאומית, שכן חלק גדול מתושביה פלסטינים. היא פועלת לא רק מטעמי ביטחון, אלא לביסוס הלגיטימציה של שושלתה.

השחקנים הגלובליים: ארצות הברית, סין, רוסיה, האיחוד האירופי

ארצות הברית

ארצות הברית מנהלת את עזה כחלק ממערך אינטרסים רחב יותר:

• שמירה על ברית ביטחונית עם ישראל

• הרגעת הזירה מול סעודיה ואיחוד האמירויות

• מאבק באיראן ובסין על השפעה גלובלית

• מניעת קריסה הומניטרית שתזיק לתדמית המערב

וושינגטון פועלת לעיצוב משטר חדש בעזה שאיננו יוצר הישג ברור לחמאס, אך גם איננו מחזיר את המרחב לסטטוס שהוביל למלחמות קודמות.

סין

סין מציבה ממד אסטרטגי אחר:

• קידום יוזמת Belt and Road

• נטרול השפעת הדולר והמערב

• כניסה דרך מנופי שיקום ובנייה

• שימוש בדיפלומטיה של תשתיות ולא של ערכים

רוסיה

רוסיה רואה בעזה מוקד המאפשר הסחת קשב מהמלחמה באוקראינה, חיזוק יחסיה עם איראן, ועיצוב דימוי כמגינת החלש מול המערב.

האיחוד האירופי

המערכת האירופית מתלבטת בין מחויבות ערכית לזכויות אדם לבין תלות ביטחונית ודיפלומטית בארצות הברית. אירופה מציעה מודל של Reconstruction and Governance, אך טרם הציגה מבנה ביצועי יציב.

משטר האנרגיה של מזרח הים התיכון: עזה בתוך תחרות משאבים

מתחת לשטחה הימי של רצועת עזה נמצא מאגר גז משמעותי המכונה Gaza Marine. משמעותו גאו פוליטית עמוקה:

• פוטנציאל עצמאות כלכלית פלסטינית

• מנוף מיקוח מול ישראל ומצרים

• עניין של תאגידי אנרגיה בינלאומיים

• שינוי מאזן הכוח במזרח הים התיכון

השליטה בגז היא אחד המרכיבים המאפשרים להבין מדוע עזה אינה נתפסת עוד כבעיה הומניטרית בלבד, אלא כמרכיב במשוואת האנרגיה בין קפריסין, יוון, מצרים, טורקיה, ישראל ואירופה.

ישראל: תודעה, צבא, לגיטימציה

ישראל היא שחקן מפתח לא רק צבאי, אלא תודעתי:

• הנרטיב הישראלי מבקש לבסס זכות להגנה עצמית

• המערכת הישראלית ניצבת מול לחץ בינלאומי גובר

• שאלת “היום שאחרי” מציבה אתגר של משילות ולא רק של הכרעה צבאית

• התמיכה האמריקאית איננה מוחלטת, אך מהותית לעצם ניהול המערכה

העימות הפך ממלחמה על שטח למלחמה על הגדרה: איזה מודל ריבונות יוקם אם חמאס ייחלש, ומה יישאר מהמנגנון המדיני הפלסטיני.

חמאס והרשות הפלסטינית: קרע פנימי כמרכיב אסטרטגי

חמאס

חמאס פועל כמשטר דתי ־ אידיאולוגי בעל שליטה צבאית ומנגנון רווחה. תפקידו בזירה איננו רק התנגדות לישראל, אלא גם שליטה בשדה הפוליטי הפלסטיני.

הרשות הפלסטינית

הרשות נהנית מהכרה בינלאומית, אך סובלת ממשבר לגיטימציה פנימי. בעיני חלק מהשחקנים הבינלאומיים, היא מהווה שותף אפשרי למנגנון ממשל עתידי בעזה, אך הדבר תלוי בשינויים מבניים עמוקים.

לקראת משטר ריבונות חדש בעזה

עזה הופכת למעבדה של מודלים עתידיים של ריבונות:

• משטר בינלאומי של Reconstruction (שחזור)

• חזרה פלסטינית בפיקוח רב מדינתי

• ניהול אזרחי ללא חמאס וללא כיבוש ישיר

• משטר אנרגיה מזרח ים תיכוני המשלב חברות גלובליות

• שילוב מנגנוני או"ם ונאט"ו נבחרים

• פיקוח הומניטרי טכנולוגי מבוסס נתונים

סיום חלק ב

 ריבונות תודעתית כמשטר פוליטי חדש

 לוחמת שפה ודימוי

 משטר בינלאומי מתהווה בעקבות החלטה 2803

 מסקנות יסוד וסיכום מחקרי אסטרטגי

חלק ג

ריבונות תודעתית, מלחמת דימויים, תרחישים לעתיד, מסקנות וסיכום אסטרטגי אקדמי

בנקודה זו, לאחר בחינה של השחקנים המעורבים ושל המבנים הגאו פוליטיים, נדרש לעבור לזירה שאינה פחות משמעותית מן השטח, הצבא, האנרגיה והדיפלומטיה.

מדובר בזירה המעצבת את גבולות המציאות: זירת התודעה.

הסוציולוגיה מציעה לנו מסגרת ניתוח ייחודית המגבירה את הבנתנו מדוע עזה, ישראל, ארצות הברית, איראן ומדינות האזור מתייחסים למלחמה לא רק כאל עימות פיזי, אלא כאל עימות על דימויים, הגדרות, שמות, וסמלים.

ריבונות תודעתית כהנחה אסטרטגית

ריבונות תודעתית פירושה היכולת לעצב את אופן הבנת המציאות על ידי קהלים שונים, באופן המשפיע על קבלת ההחלטות שלהם. להבדיל מהריבונות הקלאסית המתייחסת לשליטה בשטח, ריבונות תודעתית מבקשת שליטה בשאלות הבאות:

• מי נחשב תוקפן ומי קורבן

• מהי פרופורציה צבאית לגיטימית

• מהו טרור ומהי התנגדות מזוינת

• מהו מחיר מוסרי בינלאומי

• מהן חובות הקהילה הבינלאומית

• איך מגדירים ניצחון.

במסגרת זו, השחקנים אינם נלחמים רק על גבול, מנהרה, או מעבר ימי. הם נלחמים על מילים, על תמונות, על עדויות, על סרטונים, על הגדרות משפטיות, ועל זכות ההסבר.

לוחמת דימוי ושפה: שדה קרב של המאה ה־21

המלחמה בעזה לאחר החלטת מועצת הביטחון 2803 מוכיחה כי התמונות מגיעות אל הציבור לפני הדיפלומטים והסרטונים מופצים לפני ההודעות המדיניות.

הדימוי הפך למטבע אסטרטגי והמדינות מנהלות עימות שבו הציבור העולמי הוא זירה צבאית לכל דבר.

מועצת הביטחון 2803 כבסיס למשטר בינלאומי חדש

החלטת מועצת הביטחון 2803, הקוראת להפסקת אש, שחרור חטופים והסדרה בינלאומית לעזה, מבשרת אפשרות להתפתחות של מודל ניהול גלובלי של סכסוכים.

מרכיבי המשטר המסתמן:

• ניהול עזה במנגנון רב מדינתי

• שילוב מצרים, ארצות הברית, סעודיה, קטר, האיחוד האירופי

• פיקוח גבולות במנגנון משולב

• מסגרת Reconstruction כלכלית ותשתיתית

• מתווה ביטחוני שאינו מחזיר את המרחב לחמאס

• מתווה פלסטיני אזרחי מחודש, אולי תחת הרשות

המשטר אינו מבוסס רק על כוח צבאי, אלא על מקורות הלגיטימציה הבינלאומיים.

תרחישים אפשריים לעתיד עזה

כדי לספק ערך ניתוחי, יש לבחון שלושה תרחישים אפשריים:

תרחיש א

ריבונות אזרחית פלסטינית בפיקוח בינלאומי

המנגנון: חזרה הדרגתית של הרשות עם מערך ביטחון אזורי, ניהול אנרגיה וגז, סיוע אירופי ־ אמריקאי וקטרי.

יתרון: יציבות יחסית והפחתת סיכון להתפרצות מהירה

חיסרון: שאלת הלגיטימציה הפנימית הפלסטינית

תרחיש ב

חלוקה מרחבית של סמכויות בין מצרים לישראל

המנגנון: יצירת חיץ ביטחוני, פיקוח אווירי ימי ויבשתי, שליטה חיצונית במעברים.

יתרון: עליונות ביטחונית מהירה

חיסרון: עלול להיתפס כמשטר כיבוש מחודש, לחץ בינלאומי ומרד פנימי

תרחיש ג

משטר בינלאומי ־ אזורי חדש

המנגנון: כוחות בינלאומיים מוגבלים, תאגידי אנרגיה, ממשל עירוני אזרחי פלסטיני, תיווך דיפלומטי משולב.

יתרון: מיזוג אינטרסים, חלוקת סיכונים, השקמה גזית וכלכלית

חיסרון: מורכבות ביצועית וסיכון לתחרות מעצמות על שליטה

מסקנות יסוד

מן הניתוח עד כה ניתן לזקק שבע מסקנות עיקריות:

1.                      עזה איננה עוד סכסוך מקומי, אלא מוקד גאו פוליטי בעל משמעויות אנרגטיות, ימית ותודעתיות.

2.                      מועצת הביטחון 2803 אינה רק החלטה משפטית, אלא פתח לעיצוב משטר בינלאומי חדש.

3.                      חמאס איננו רק שחקן צבאי, אלא שחקן דימוי ־ תודעה בעל השפעה על שדות גלובליים.

4.                      ישראל מבקשת להבטיח את ביטחונה, אך נדרשת לאסטרטגיית תודעה ולא רק כוח צבאי.

5.                      ארצות הברית, סין ורוסיה רואות בעזה חלק ממערך תחרות מעצמות.

6.                      משק האנרגיה במזרח הים התיכון הוא אחד מגורמי העומק להסדרה עתידית.

7.                      המאה ה־21 מגדירה מחדש ניצחון: לא בהכרח הכרעה, אלא שליטה במשמעות.

סיכום אסטרטגי ־ אקדמי

המאמר ביקש להציג תזה מרכזית: עזה, לאחר החלטת מועצת הביטחון 2803, היא זירה המשלבת גאו ופוליטיקה, אנרגיה ותודעה, דיפלומטיה ומשילות. הסכסוך איננו מתנהל עוד רק על שטח, אלא על עומק התודעה האנושית, על הגדרות משפטיות, על שליטה בגז ובנתיבי ים, ועל עתידו של האזור בעת שינוי סדר עולמי.

הסוציולוג, בניגוד לאסטרטג הצבאי, מבקש להבין לא רק מה יקרה בציר רפיח, אלא גם מי יחליט מי יחליט על עזה. זוהי שאלה של כוח, של מילים, של פרשנות ושל דימוי.

ד״ר (Phd) יריב וינצר, עו״ד ונוטריון,

מומחה אסטרטגיה ניהול איפכא מסתברא

משרד עוה״ד ; יריב & אדם וינצר

נשיא תנועת גיבורים קטנים

yariv@vinzer.co.il

052-3-232223