סיפורים מהקליניקה

תקציר מדיניות – פיצול תפקיד היועץ המשפטי לממשלה הבעיה בישראל רוכז בידי היועץ המשפטי לממשלה כוח חריג: ייעוץ משפטי מחייב לממשלה, ניהול התביעה הכללית, וייצוג המדינה בערכאות. איחוד זה יוצר ניגוד מובנה, עמימות משפטית, ואי אמון ציבורי. היועץ הוא גם מיועץ וגם תובע, גם מגן על הממשלה וגם חוקר אותה. עקרונות ההפרדה 1. יועץ משפטי לממשלה כשמו כן הוא, תפקידו ייעוץ משפטי מחייב לממשלה ולרשויות המנהל. הוא אחראי על חוקיות פעולת הממשלה, על הנחיות משפטיות מחייבות, ועל ליווי חקיקה ומדיניות. 2. תו

כל מאמר שאני כותב הוא בראש ובראשונה יצירה שלי. אני נעזר בפסיקות בציטוטים ברעיונות פילוסופיים או בראיונות אך אינני רואה בכך העתקה אלא אבני בניין להמחשת תפיסת עולמי. לעיתים אצטט במדויק לעיתים אבחר פרפרזה ולעיתים אציג רעיון שלם במילים אחרות משום שתפיסתי המקצועית והפילוסופית היא שאין אמת אחת אלא מארג מורכב של פרשנויות.

אסטרטגיה של הפקרה כשהמדינה שורפת את המפקדים כדי לשרוד מי 'יורה' ברמטכ״ל או כיצד הפוליטיקה מפרקת את המדינה פינת ⁠ד"ר (PhD) וינצר סוציולוג...

בלי אסטרטגיה בלי תכנון בלי ניתוח תודעתי מתנהל כאן קרב פוליטי מול היועצת המשפטית שדומה לניסיון לפוצץ הר געש עם קיסם. הבעיה איננה רק...

המדינה שאינה מחליטה מאמר ראשון בסדרת טורים סוציולוגים־אסטרטגיים מאת ד"ר יריב וינצר. 668 ימים לחטופים. אין הכרעה, אין הנהגה, אין שפה משותפת. השסע הפך למנגנון שליטה, סדר לשדה אש, הפוליטיקאים למתחמקים. במאמר חריף, לא מתנצל ולא מפויס, אני מציב מראה לחברה הישראלית – לימין ולשמאל, לצבא ולממשלה, לתקשורת ולציבור. לא כתבתי כדי לשכנע, אלא כדי לעורר. לא בחרתי צד – אלא חשפתי את שניהם.

מאמר זה עוסק בניתוח סוציולוגי אסטרטגי של תופעת הרעב ברצועת עזה תוך בחינה ביקורתית של אחריות חמאס והאו״ם למותם של תינוקות ואזרחים עקב מחסור במזון, תרופות ותנאים בסיסיים. תוך שימוש בגישת איפכא מסתברא, המאמר טוען כי מדובר ב”שדה קרב תודעתי” שבו משמש הרעב כנשק וכאמצעי מניפולציה מוסרית ותקשורתית. ישראל מואשמת שלא בצדק, בעוד שמנגנוני שליטה גלובליים מטשטשים את האחראים האמיתיים. המאמר קורא להקמת מטה תודעה לאומי, ומציג ניתוח מושגי למונחים כגון רעב תודעתי, אנטישמיות חדשה, מוות מוסווה, ו

טור יומי מאת ד”ר (PhD) לסוציולוגיה עו”ד יריב וינצר, אסטרטג מומחה איפכא מסתברא 656 ימים למלחמה אבל בכנסת חיים בעולם מקביל 656 ימים...

חרדים לצבא – רגע, איך עושים את זה באמת? מאת: ד”ר (PhD) לסוציולוגיה, עו”ד יריב וינצר, אסטרטג מומחה איפכא מסתברא מדינת ישראל נמצאת בצומת...

מהי תנועת BDS? BDS היא תנועה בינלאומית לא-ממשלתית, שנוסדה בשנת 2005 על ידי קואליציה של ארגונים פלסטיניים, במטרה להפעיל לחץ לא-אלים על...

האסטרטג שאינו מציב דעה . על הקשבה, ניתוח וכתיבה בגישת איפכא מסתברא ד”ר (PhD) סוציולוג. עו”ד יריב וינצר אסטרטג למנהיגות מורכבת. מומחה...

הפנטזיה, התלות, והבקבוק האמריקאי: מסע תודעתי בסיומה של מלחמה ד”ר (PhD) סוציולוג. עו”ד יריב וינצר. אסטרטג מומחה איפכא מסתברא ישראל עומדת...

האם המלחמה היא חלק מהחיים? מבט איפכא מסתברא על טבע האדם, ההיסטוריה – והעתיד

הדור הבא של איראן: מהפכה תודעתית מבית מאת ד”ר (PhD) סוציולוג, עו”ד יריב וינצר – אסטרטג מומחה איפכא מסתברא מבוא: מהפכה ללא חיילים – תודעה...

המאבק החרדי בחוק הגיוס הוא פחות עניין ביטחוני ויותר אסטרטגיה תודעתית. החרדים מציגים את עצמם כקרבן, אך בפועל מחזיקים בכוח פוליטי אדיר – ומנצלים את נתניהו כפלטפורמה לשימור מבוי הסתום. עבורם, הבעיה היא הנכס: כל עוד אין הכרעה, הם לא נדרשים להשתלב או להשתנות. מדובר במשחק של חולשה מדומה וכוח סמוי, שבו הציבור החרדי לא רק שומר על הפטור – אלא על עולמו הסגור. חוק הגיוס הוא לא קונפליקט פתיר – אלא תמרון מודע בתוך שדה של זהות, שליטה ודחיית שותפות אזרחית אמיתית.

מהי הוועדה המייעצת למינויים בכירים? האם היא מחייבת את הממשלה? איך משפיע בג"ץ רונן בר על מעמדה המשפטי של הוועדה? עו"ד ד"ר יריב וינצר, סוציולוג ואסטרטג, מנתח את מקורות הסמכות של הוועדה, תפקידה בהבטחת טוהר המידות בשירות המדינה, והצורך הדחוף לעגן אותה בחוק. המאמר כולל ניתוח משפטי ־ ציבורי מעמיק, המלצה אסטרטגית ודגש על החשיבות הדמוקרטית של גוף ביקורת בלתי תלוי. מי שמעוניין להבין איך מגינים על השירות הציבורי מפני פוליטיזציה – ימצא כאן את כל התשובות.

חקירה נגדית לראש ממשלה מכהן – שאלה של צדק או טעות לאומית? היום נחקר ראש ממשלת ישראל בבית המשפט בחקירה נגדית. רבים לא מבינים את משמעות המהלך: זו לא שיחה ולא בירור – זו זירת קרב משפטית. כל מילה נשקלת, כל היסוס מתפרש כתחמקות, כל סתירה כהוכחה לשקר. זו לא רק בדיקת אמינות – זו פגיעה ישירה ביכולת המנהיג לנהל מדינה.

כפי שהגדרתי בהקמת העמותה שלי גיבורים קטנים לפני 25 שנים. כסוציולוג, כאדם, כאסטרטג אני לומד את המציאות מתוך סקרנות. אבל לא סקרנות פסיבית. אני מבקש לגעת בקוד שמייצר את התרבות לא רק לתאר אותה. אני מסיים את יומי בכותרות אך מתחיל אותו בשאלות. מה שנראה כהיסטוריה של אתמול הוא תסריט ההווה של מחר. וכשאני עוצם עיניים איני נרדם.

לא הסברת – לא התקיימת בעולם רווי דימויים, רשתות ושיח תודעתי, מדינה שאינה מספרת את עצמה אינה קיימת. לא מבחינת זיהוי.

כשהמילים נורות והלב נקרע בעודי קורא את דבריו של אלוף במילואים חבר כנסת וראש תנועה ציבורית שאמר כי מדינה שפויה לא הורגת תינוקות כתחביב...

. אין פתרון אם לא נבנה את היום שאחרי נרצה או לא , ישראל לא תוכל להסתלק לחלוטין מאחריותה על עזה. איפכא מסתברא: ייתכן שחלק מהפתרון יגיע דווקא מבפנים.