בין חרב למגן: על הכנסת הסיוע לעזה והמשמעות האסטרטגית

בין חרב למגן: על הכנסת הסיוע לעזה והמשמעות האסטרטגית

מאת ד"ר עו"ד יריב וינצר, אסטרטג ומומחה לניהול איפכא מסתברא

החלטת ממשלת ישראל, או ליתר דיוק  ראש הממשלה, לאפשר הכנסת סיוע הומניטרי לעזה, הפכה ברגע אחד לשדה מוקשים פוליטי, רגשי ותקשורתי. בין האשמות בכניעה ללחץ אמריקאי לבין צעקות על  "פרס לטרור" , נדרש ניתוח צלול:

לא צעקה, אלא שיקול דעת.

לא רגש, אלא אחריות.

כדי להבין את המורכבות, נפרק את המהלך ונשאל – בגישת איפכא מסתברא: מה נכון, מה לא נכון, ומה תכלית ההחלטה?

1. האם מדובר בכניעה או באקט של שליטה אסטרטגית?

יש שיאמרו: נתניהו נשבר. ממשלת ישראל מתקפלת. תמונות הלחץ מארה"ב עושות את שלהן.

ויש שיטענו את ההפך:

דווקא הכנסת הסיוע מאפשרת לישראל לשמר את הלגיטימציה הבינלאומית למהלך הצבאי.

זו לא חולשה  אלא תמרון.

אם לא נכניס סיוע  העולם יפעיל עלינו סנקציות.

אם נכניס יותר מדי ניתפס כמי שמאבדים הרתעה.

איפכא מסתברא:

אולי דווקא האיזון בין אכזריות מלחמתית לבין חמלה מוכוונת, הוא המהלך הנכון.

2. החטופים: האם הסיוע מסכן את סיכויי ההחזרה – או דווקא מקדם אותה?

משפחות החטופים טוענות בצדק שהסיוע לעזה, ללא כל תמורה, הוא חמצן לחמאס.

אבל ייתכן שגם כאן מתקיים האיפכא:

דווקא תנאים הומניטריים משפרים את פוטנציאל המו"מ, מרככים את הגישה הבינלאומית כלפי ישראל, ואולי אף מאפשרים לאותם שחקנים שלישיים (קטאר, מצרים, ארה”ב) לפעול באפקטיביות.

3. העולם רואה  והשאלה היא לא מה אמיתי, אלא מה נראה

אנחנו יכולים להגיד " לא ניתן להכניס אוכל".

אבל התקשורת העולמית תציג תוך 48 שעות  גם אם בפוטומונטאז'  ילדים רעבים.

בזירה התודעתית, המציאות היא מה שמצטלם. ולכן, גם אם הסיוע מוגבל ומבוקר, הוא מאפשר לנו להיות בעלי תודעה מוסרית מול מצלמה עולמית עוינת.

4. אין פתרון אם לא נבנה את היום שאחרי

נרצה או לא , ישראל לא תוכל להסתלק לחלוטין מאחריותה על עזה.

איפכא מסתברא:

ייתכן שחלק מהפתרון יגיע דווקא מבפנים.

במקום לנסות לחסל כל בדל של חמאס, אולי יש לחתור להחלפת המשפחות השליטות. ליצור אליטה מקומית חלופית. אולי אפילו לחתור להשפעה של משרד חינוך חדש, שיצמיח דור שיבנה ולא יפוצץ.

5. תפקידה של ישראל מול העולם: קטנה, אך לא שותקת

אסור לישראל להיתפס כמי שמתנתקת מהעולם.

אנחנו צריכים את אמריקה. אנחנו לא יכולים לחיות בסינדרום מצור.

ההחלטה להכניס סיוע  גם אם זמנית מבטאת אחריות ולא כניעה.

אבל חובה להציב גבולות ברורים:

• הסיוע לא יגיע ישירות לחמאס

• יופץ רק דרך גורמים בינלאומיים

• יהיה מלווה באכיפה מודיעינית ומסרים ברורים

סיכום: הבחירה האסטרטגית בין אמונה צדקנית לניהול מורכב

לא מדובר בשאלה של ימין או שמאל. לא של מוסר מול ביטחון.

אלא בשאלה אחת:

איך ממשיכים לנהל את המערכה, מבלי לאבד את הלגיטימציה, את המוסר ואת החזון.

והחזון הוא פשוט:

חרב ביד אחת – מגן ביד השנייה – ושכל בראש.

ד"ר עו"ד יריב וינצר

אסטרטג ומומחה לניהול איפכא מסתברא

סוציולוג חוקר, פרשן חברתי אסטרטגי

להרצאות- 0523232223

דואר אלקטרוני