חוק הגיוס: החרדים, נתניהו והאסטרטגיה מעדיפה בעיה על פתרוןאיך קבוצה שלא מתגייסת מגייסת את המציאות לצרכיה

 חוק הגיוס: החרדים, נתניהו והאסטרטגיה שמעדיפה בעיה על פתרון

איך קבוצה שלא מתגייסת  מגייסת את המציאות לצרכיה

מבוא

אין עוד סוגיה בישראל שמצליחה להחזיק מעמד כל כך הרבה שנים בלי הכרעה, כמו סוגיית גיוס החרדים. לא מדובר בסוגיה משפטית, מוסרית, דתית או ביטחונית גרידא - אלא בסוגיה אסטרטגית.

והשחקנים המרכזיים בראשם הציבור החרדי אינם תקועים בין פטיש לסדן. להיפך:

הם מנהלים את המגרש באמצעות טקטיקה תודעתית מתוחכמת שמנצלת את המבוי הסתום כמשאב.

המשוואה פשוטה:

• כל עוד אין הכרעה - יש להם כוח.

• כל עוד יש איום - יש להם גיבוש פנימי.

• וכל עוד נתניהו תלוי בהם - הם לא צריכים להסכים לשום דבר.

אבל מאחורי השקט החיצוני מסתתרת אסטרטגיה עמוקה, ריבונית, שמייצרת חוזה סמוי חדש עם המערכת הפוליטית:

אנחנו לא חייבים להתגייס  כי אנחנו כבר מגויסים. לא למערך אלא למארג.

דיון

1. החרדים לא חלשים הם רק מתעקשים להיראות כך

הרטוריקה החרדית הציבורית מציירת את עצמם כקבוצה נרדפת: הם מנסים לכלוא אותנו, רוצים לשבור את עולם התורה, לכפות עלינו אורח חיים חילוני.

אבל זו לא חולשה זו הצגה מחושבת של חולשה, שמטרתה ליצור הזדהות, לייצר פחד, ולנטרל לגיטימציה לביקורת ציבורית.

האמת היא שהציבור החרדי הוא אחד מגופי הכוח היציבים במדינה. הוא שולט בקולות, בתקציבים, ולמעשה בפוליטיקה הישראלית כולה, כל עוד הקואליציה נדרשת לו כדי להתקיים.

2. החרדים לא שולטים אבל הם קובעים

הם לא מכתיבים את כללי המשחק אבל הם קובעים האם המשחק יתחיל.

כל ממשלה נדרשת לבחור בין שתי ברירות:

• או לוותר על חוק גיוס אפקטיבי ולהרכיב ממשלה עם החרדים.

• או לנסות להעביר רפורמות אזרחיות עם גוש מרכז שמאל + סיוע של מפלגות ערביות.

בשני המקרים החרדים נשארים ציר מכריע: הם לא קבלני מנדטים, הם שומרי הסף.

ולכן, הם לא באמת מפחדים מהחוק הם מפחדים מהכרעה. כי ברגע שתהיה הכרעה יישברו גם הגבולות שלהם עצמם.

3. חוק הגיוס כמשבר נצחי והמשבר הוא הנכס

הציבור החרדי זקוק לסוגיית הגיוס כמו שחברה אזרחית זקוקה לתקציב. זהו רכיב יסוד בזהות שלו.

הקונפליקט המובנה עם המדינה מחזק את הלכידות, מצדיק את ההסתגרות, ומאפשר גיוס רגשי, מוסרי וכספי.

כל דיון על חוק הגיוס מייצר אותם אפקטים פסיכולוגיים כמו מלחמה:

• אנחנו במצור

• אנחנו המעטים מול הרבים

• כל שינוי הוא חורבן

בפועל, האיום אינו חוק הגיוס. האיום האמיתי הוא נורמליזציה.

כי מרגע שתהיה נורמליזציה הציבור החרדי יידרש לשאול שאלות על שירות, תעסוקה, זהות, שותפות, ועל מחיר החיים בתוך בועה.

4. החרדים משתמשים בנתניהו לא סומכים עליו

מבחינה אסטרטגית, נתניהו עבור החרדים הוא לא מגן הוא פלטפורמה.

הם יודעים שהוא תלוי בהם, הם גם יודעים שאינו יכול לממש עבורם הכל.

ולכן הם נוקטים טקטיקה כפולה:

• מצד אחד, הם מציגים אותו כחומה האחרונה מפני הגיוס.

• מצד שני, הם רומזים לו כל הזמן שההגנה שהוא מעניק – איננה מספקת.

כך נתניהו הופך לבין הפטיש לציבור החילוני – והסדן החרדי, מבלי ששום צד יקבל באמת את מה שהוא רוצה.

סיכום

החרדים לא נלחמים על פטור הם נלחמים על עיקרון.

לא על זכות לא לשרת אלא על זכות לא להשתתף באתוס הישראלי האזרחי.

אבל ככל שהמשבר נמשך, כך מתגברת גם עייפות החומר.

החברה הישראלית מכל המגזרים מתחילה לשאול:

האם יכול להיות שמדינה יהודית לא תדרוש שוויון, אפילו לא מינימלי?

האם ציבור שלם יכול לומר זה לא נוגע לי ולצפות שכולם יתמכו בו כלכלית, פוליטית ומדינית?

התשובות עוד לא נאמרו בקול.

אבל השאלות כבר מהדהדות.

סיכום אישי – ד”ר יריב וינצר

אני לא שופט את החרדים. אני גם לא מציע פתרון קסם.

אבל כאסטרטג, אני יודע לזהות תודעה עמוקה כשאני רואה אחת:

החרדים לא בורחים מהמציאות הם מייצרים מציאות חלופית.

במציאות הזו, אין צורך להשתלב, כי המציאות עצמה מתיישרת אליהם.

אבל כל תודעה שמתעלמת מהחברה הסובבת – סופה להיבלם על סף הכרה מחודשת.

חוק הגיוס הוא לא רק מבחן לציבור החרדי – הוא גם מבחן לחברה הישראלית:

האם היא מוכנה להמשיך לאחוז במציאות פוסט - ציונית מצד אחד, ופוסט ליברלית מצד שני רק כדי לשמר את הקואליציה?

או שמא הגיע הזמן להכריע לא בשם השוויון, אלא בשם העתיד.

ד”ר (PhD) סוציולוג. עו”ד יריב וינצר

אסטרטג מומחה איפכא מסתברא

052-3-232223

המייל שלי

mailto: yariv@vinzer.co.il

המייל שלי