כשהכנסת צועקת מול שערי הבסיס-לא לעמוד מהצד

כשהכנסת צועקת מול שערי הבסיס-לא לעמוד מהצד

המצב העובדתי-מה קרה הבוקר:

היועצת המשפטית לממשלה החליטה לפתוח בבדיקת חקירה פלילית (ולא בגישוש ציבורי) נגד חברי כנסת שהתפרצו לבסיס צבאי , בעת שהביעו מחאה חריפה על מה שתיארו כעיוות מוסרי-הכנסת מחבלים לבסיסים תוך כדי פגיעה, השפלה או האשמות כלפי שוטרים וחיילים מיהודים.

כעת השאלה האיפכא מסתבראית:

האם מדובר בפריצת גבולות מסוכנת מצד נבחרי ציבור שמדליקים אש במערכת ביטחונית?

או  האם מדובר בניסיון נואש להציל את מה שנותר מההיגיון, מול מערכת ביטחונית משפטית שסטתה מדרכה?

עמדה 1  הם יורים בנגמ”ש:

הפרה בוטה של הגבולות.

נבחרי ציבור שמתפרצים לבסיס צבאי פועלים נגד עקרונות הדמוקרטיה. הכנסת אינה צה”ל, ומי שאינו מבחין בין פיקוח פרלמנטרי לבין חדירה פיזית מסכן את החוסן הממלכתי.

זו לא ביקורת  זו פרובוקציה.

התוצאה?

קריסת סמכות, זלזול בדרג הצבאי, והשפלת חיילים מול מצלמות.

עמדה 2 הם לוחמי מוסר שזועקים:

הם מזהים את השבר מבפנים.

הרי האמת היא שהמערכת עצמה מתבלבלת מקומות שבהם מחבלים זוכים להגנה והבנה, בעוד שוטרים וחיילים יהודים נמצאים תחת חקירות.

חברי הכנסת האלו לא התפרצו  הם חדרו לשדה קרב מוסרי.

הם מבקשים לצעוק בשם ציבור שלם שמרגיש נבגד.

הם סירנה של מצפון, לא סיכון לביטחון.

הניתוח האיפכא מסתבראי-שאלת הרקע:

• מי באמת שולט במוסר? המערכת הצבאית והמשפטית או הציבור שנבחר בבחירות דמוקרטיות?

• מה קורה כשהבסיס הצבאי הופך לזירה אידיאולוגית?

• והאם אנחנו מתקרבים למצב שבו מוסר הפוך-מחבל זוכה לחיבוק, ולוחם לחשד?

האסטרטגיה שמאחורי כל צד:

1.     היועמ”שית בונה קו ברור: שמירה על שלטון החוק והפרדת רשויות  גם במחיר של התנגשות עם הימין הפוליטי.

2.     הח”כים הפורצים משחקים על התודעה הציבורית: הם יוצרים דימוי של “מדינת אויב פנימי”, בניסיון לגייס תמיכה. הם אולי מפסידים משפטית אבל מנצחים תודעתית.

הצעתו של ד"ר יריב וינצר כאסטרטג מומחה ל איפכא מסתבראי יכולה להיות:

אני רואה פה לא התרסה אלא זעקת מצפון. מי שחושש מהתפרצות לבסיס-שיתחיל בלשאול מה הביא ח”כים לעמוד בשעריו. לפעמים, כשדלת הצדק סגורה  דופקים מהכניסה הראשית.

מאמר איפכא מסתבראי: קול זעקה או חציית גבול?

כשהכנסת דופקת על שערי הבסיס-מוסר או פרובוקציה?

בוקר אחד, והיועצת המשפטית לממשלה מודיעה על פתיחת חקירה פלילית נגד חברי כנסת שהתפרצו בעבר לבסיס צבאי. לכאורה תקלה חמורה. בפועל  אולי סימן למצוקה עמוקה.

הבעיה:

הציבור מתבקש להכריע  האם מדובר בחציית גבול מסוכנת של פוליטיקאים שמתבלבלים בין ביקורת לפעולה כוחנית? או שמא מדובר בקול מחאה אמיץ של נבחרים המבקשים להציב גבול מוסרי למערכת ביטחונית שמכילה מחבלים ומאשימה שוטרים?

ההקשר הסוציולוגי אסטרטגי:

בישראל 2025, הבסיס הצבאי כבר איננו רק מרחב צבאי. הוא מרחב זהותי, מוסרי ופוליטי. כשהציבור חש שמגנים על אויבים ומתנכלים לאנשי ביטחון מהמחנה הלא נכון - הכנסת מתבקשת לצאת מהאולפן ולרדת לשטח.

השאלה המרכזית:

האם הכנסת חדרה אל תחום שאסור לה להיכנס אליו - או שמא היא פשוט שיקפה מצוקה שאף אחד אחר לא העז לבטא?

השאלה המוסרית:

מי קובע את גבולות הסולידריות - המח”ט, היועצת המשפטית או חבר הכנסת שנבחר בקולות הציבור?

המסקנה:

יש כאן רעש - אבל הרעש הזה אינו רק פרובוקציה. לעיתים, כשהציבור מרגיש שהמדינה לא איתו - חברי הכנסת נשלחים לזעוק.

חובת הביקורת חשובה. אבל גם חובת ההקשבה למצוקה.

סיום:

הציבור הוא שיכריע. לא בית המשפט, לא הצבא ולא הכנסת לבדה. ייתכן שמה שנראה כהתפרצות - היה ניסיון של נבחר ציבור לפרוץ את השתיקה.

והשאלה שנותרה פתוחה: האם זו באמת מדינה דמוקרטית אם קול המחאה אפילו הקולני - נחקר תחת אזהרה?

“אני לא מצדיק חדירה לבסיס צבאי, אבל בואו נבין: 

כשחבר כנסת מרגיש שמחבלים מקבלים יחס מועדף וחיילים עומדים לדין-הוא לא מתפרע, הוא מתריע. יש רגע שבו כללי המשחק נשברים לא בגלל הח”כים-אלא בגלל תחושת בגידה של הציבור. במקום לחקור את המחאה-אולי נתחיל לשאול מה יצר אותה?”

נקודות מרכזיות:

• עובדתית: חברי הכנסת נכנסו לבסיס לא מתוך רצון לאנרכיה, אלא מתוך תחושת שליחות. הם לא איימו-הם ביקשו לדעת.

• מוסרית: האזרחים מרגישים נטושים. מי שומר על החיילים? מי מגן על השוטרים היהודים מול האשמות חמורות?

• תודעתית: זהו מאבק על הנרטיב. לא נאבק על החוק-אלא על משמעותו.

• מסר רשמי מומלץ:

  
  

  “המערכת הביטחונית יקרה לנו. אבל הציבור יקר לא פחות. כשהשיח הופך לאשוויוני-כשיש מחבלים עם הגנה, ושוטרים עם כתב אישום-נבחר ציבור לא יכול לשתוק. אם נחקר-נחקר בכבוד. אבל לא נשתוק כשערכי היסוד בסכנה.”

ד”ר יריב וינצר, אסטרטג ומומחה לאיפכא מסתברא:

 “לפעמים, כשהבסיס שותק-הכנסת חייבת לדבר. מדובר בקריאת כאב של ציבור שהקונספציה נבגדה בו. השאלה האמיתית היא לא מי פרץ לבסיס, אלא מי פרץ את גבולות המוסר”.

טור דעה -ד”ר עו”ד יריב וינצר