גירושין "תזכורת להלוואת" . הלוואה היא לא מתנה , הלוואה דורשת הסכם מסודר

האישה העבירה לאחיה ולאשתו מאות אלפי שקלים,

לאחר שהתגרשו תבעה לקבל מהגרושה חצי מערך הדירה .

בית המשפט קבע שהאחות לא סתרה את החזקה כי הכספים הוענקו במתנה

השופט דחה תביעה שהגישה אישה נגד גרושתו של אחיה בה תבעה ממנה 900,000 שקל בגין כספים שהעבירה לבני הזוג כשרכשו את דירתם המשותפת. התובעת טענה שהכספים ניתנו כהלוואה אך לא הציגה אסמכתא לכך. השופט קיבל את טענת הנתבעת כי מדובר היה במתנה מצד האחות, שהמשיכה לתמוך באחיה גם לאחר גירושיו.

הנתבעים, בני זוג לשעבר, התגרשו לאחר 15 שנות נישואים.

ב-2008 הם רכשו דירה באמצעות כספים שקיבלו מאחות הבעל וכן בהלוואת משכנתה.

לאחר מספר שנות גירושים הגישה אחותו של הבעל תביעה נגד אחיה וגרושתו. היא טענה שהלוותה להם מאות אלפי שקלים לצורך רכישת הדירה ושיפוצה, אך הייתה הסכמה לא כתובה שבגין ההלוואה היא זכאית לחצי מערך הדירה לכשתימכר. לשיטתה, סכום החזר ההלוואה צריך לעמוד על מאות אלפי שקלים בצירוף ריבית והצמדה .

הנתבע תמך בתביעת אחותו וניתן נגדו פסק דין על מחצית מסכום התביעה.

הנתבעת לעומת זאת אישרה שהיא ובעלה לשעבר אמנם קיבלו מהתובעת כספים, אך לדבריה מדובר היה במתנה שניתנה להם מרצונה הטוב של התובעת, על רקע אהבתה הרבה לנתבעים ולילדיהם.

הנתבעת הדגישה שהתביעה הוגשה בחלוף שנים ארוכות ממועד העברת הסכום ורק לאחר שהיא עצמה הגישה תביעה לפירוק השיתוף בדירה נגד בעלה לשעבר ופרץ ביניהם סכסוך בנושא.

הנתבעת הוסיפה שבעת עריכת הסכם הגירושין שלה ושל בעלה לשעבר, מתוך הכרת טובה לתובעת, היא הסכימה להוסיף בהסכם התחייבות עתידית שלפיה ככל שביום מן הימים תקבל בירושה מהוריה דירת מגורים, היא מתחייבת להעביר את מחציתה לנתבע.

דומה ליחסי אם וילדיה

השופט nבית המשפט למשפחה דחה את התביעה. הוא ציין שהתובעת אישרה כי הכסף שהיא מבקשת להגדיר כעת כהלוואה לא נדרש מהנתבעים מעולם, גם לא כשהשניים התגרשו.

כמו כן לדבריו, התובעת אישרה כי עזרה לנתבעים לכתוב את הסכם הגירושין שלהם, אולם לא נתנה כל הסבר סביר מדוע על אף האמור, לא טרחה להוסיף להוראות ההסכם התחייבות של הנתבעים להשיב לה את הסכום שניתן להם לכאורה בהלוואה.

זאת ועוד, התובעת העידה כי מישור היחסים בינה לבין הנתבעים דמה ליחסי אם וילדיה באופן שמחזק את ההנחה שהכספים הועברו במתנה.

עוד ציין השופט כי התובעת טענה שהדירה נרכשה בשותפות עם הנתבעים אך היא לא הסבירה מדוע נרשם הנכס על שמם בלבד.

השופט הוסיף שמחומר הראיות עלה שיחסי התובעת והנתבעים היו קרובים עד מאוד והללו אף הוגדרו בעדויות כ״נתינה אינסופית״.

״לא מצאתי כל היגיון בטענת התובעת לפיה על אף הקרבה הגדולה, היחסים המשפחתיים החמים, הסיוע האינסופי לנתבעים לאורך כל השנים, לרבות בהענקת סכומי כסף רבים ובהיקפים גדולים, דווקא בעת רכישת דירת הנתבעים, שינתה התובעת את אורחותיה וביקשה דווקא הפעם להגדיר את המתת כ"השקעה בנכס״, כתב השופט.

התובעת חויבה בהוצאות בסך 10,000.