הסכם גירושין / מציאות איומה
הבעל נקלע לקשיים כלכליים והחל בהליכי פשיטת רגל, האשה מעלה רעיון נפלא , בו נחתום על הסכם גירושים למראית עין, במסגרת ההסכם הבעל מעביר לאשה את כל הזכויות בבית המגורים המשותף כדי להבריחו מהנושים - וכך הם עשו האישה מכחישה כי מדובר בהסכם למראית עין וסירבה להשיב לבעל את חלקו בכנס
אדם הסתבך כלכלית וכעת הנושים רודפים אותו ומאיימים לעקל את רכושו ולמכור אותו לצורך כיסוי החובות.
נולד הרעיון, נעביר את הרכוש כולו על שם האשה כך שעל שם הבעל, בעל החוב לא נותר כלום וכעת גם נתגרש פיקטיבי.
והנה הצדדים התגרשו 'על הנייר' הם עשו הסכם גירושים ובו קבעו כי הרכוש יעבור כולו על שם בת הזוג, והנושים לא יוכלו לשים עליו את ידם עד יעבור זעם, הבעל והאשה יודעים כי הרכוש שייך כולו או בחלקו לבעל שהוא בעל חוב, ובבוא היום הוא יזכה ליהנות ממנו.
והנה בעיה! האשה מתאהבת ברעיון הגירושים ושוב אינה חפצה לבטל את ההסכם למראית עין שהעביר לבעלותה את מלוא הרכוש.
וכעת שאלה, האם הבעל יכול לפנות לבית המשפט ולדרוש חזרה את מחצית הרכוש, שהעביר על שמה רק במטרה לחמוק מנושים?
הבעל טען כי הגירושים פיקטיביים, האישה הכחישה
הבעל לשעבר הגיש תביעה להכריז על בטלות הסכם שנחתם לטענתו למראית עין, נגד גרושתו, לה היה נשוי במשך שנים רבות. הבעל נקלע לקשיים כלכליים והחל בהליכי פשיטת רגל. לטענתו, אשתו היא זו שהעלתה בפניו את הרעיון שיחתמו על הסכם גירושים למראית עין, במסגרתו הוא יעביר לה את כל הזכויות בבית המגורים המשותף כדי להבריחו מהנושים - וכך הם עשו. הבעל טוען כי בין הצדדים כלל לא חל באותה עת משבר, והם לא התכוונו בשעתו לפעול למימוש הסכם הגירושים, שנערך כאמור רק למראית עין.
הצדדים התגרשו בפועל אחרי מספר שנים מאוחר יותר.
בניהול ההליך המשפטי עלו בעיות שהן מאד אופייניות למקרים משפטיים העוסקים בטענות להסכם למראית עין.
היעדר ראיות: האישה הכחישה את הטענה כי מדובר בהסכם למראית עין, וטענה כי הצדדים התכוונו לאמור בו.
עורכי דין שעורכים הסכמים כאלה, גם אם הם מעורבים בכוונה לערוך הסכם למראית עין בלבד, כמובן לעולם לא יודו בכך ולא יעידו כי ערכו הסכם גירושים פיקטיבי, מאחר שהדבר מהווה מעשה הונאה - הן של הרשויות והן של הנושים.
בית המשפט לא התרשם לטובה ממהימנות עדותה של האישה, כאשר הכחישה את טענת הבעל כי היו ביניהם הסכמות שונות ביחס לרכוש מהכתוב בהסכם הגירושים, וציין כי "ברור לי שייתכן שיש דברים הנסתרים מהעין על-ידי שני הצדדים, אולם אין לי את שעיניי רואות ואוזניי שומעת. כך, איני תמים לסבור כי הנתבעת בעמדתה היום חפה מאינטרס להתנגד לטיעוני התובע" - אולם הנטל עדיין מונח על כתפי הבעל להוכיח את טענותיו.
התביעה נדחתה, כשמעל לכל עומדת נגד הבעל העובדה שהוא עצמו אישר בשעתו את ההסכם בפני בית הדין הרבני כהסכם אמיתי, וכעת טוען כי שיקר בנוגע לעובדה זו.
ההלכה המשפטית קובעת
אין לתת אמון בבעל דין שמעיד על עצמו כי שיקר או זייף בעבר, וכך קבע בית המשפט גם במקרה זה: "ממה נפשך? אם הונה, כטענתו ולכאורה, את הדיינים אומרו אי-אמת עת התייצב לפניהם במועד אישור ההסכם.
מסקנה
בחיים שלי עם ניסיון כה עשיר למדתי
לא ניתן לאחוז את המקל בשני קצותיו.