בני זוג שהיו נשואים שלושה חודשים בלבד התגרשו מבלי שקיימו יחסי מין. תביעת כתובה שהגישה האישה נדחתה
בבית הדין הרבני נדחתה לאחרונה תביעה כתובה שהגישה אישה נגד בעלה לשעבר.
השניים התגרשו אחרי שלושה חודשי נישואים.
בבית הדין התברר כי במהלך נישואיהם הם לא קיימו יחסי מין.
הבעל טען שהאישה דחתה את ניסיונותיו להתקרב אליה והיא טענה שהוא זה שלא היה מוכן לאינטימיות.
הדיינים קבעו שהבעל חייב לשלם לאישה רק את עיקר הכתובה, סך של 290 שקל בלבד.
בני הזוג נישאו בפברואר 2020. מתחת לחופה התחייב הבעל בכתובה בסך 353,000 שקל. לאחר שלושה חודשים נפרדה דרכם והבעל הגיש תביעת גירושין. האישה רצתה שלום בית אך לנוכח סירובו של האיש הם התגרשו באוגוסט 2020.
האישה טענה שעל הבעל לשלם לה את מלוא הכתובה. היא סיפרה שלא היו יחסי אישות בינה לבין בעלה בגלל יחסו אליה שכן הרגישה כמו חפץ או אובייקט.
הבעל טען מנגד כי הוא פטור מהכתובה. לדבריו, האישה סירבה לקיים יחסי אישות מהלילה הראשון,
בו הייתה עסוקה בספירת המעטפות מהחתונה.
גם במשך כל שלושת החודשים בהם גרו יחד היא הדפה כל ניסיון שלו להתקרב אליה. לטענתו, האישה סובלת מבעיות נפשיות והתפרצויות זעם.
לשאלת בית הדין אם האישה עדיין בתולה השיב הבעל בחיוב והאישה אישרה את הדברים במהלך הדיון. בית הדין אף שאל את האישה אם היא מוכנה לעבור בדיקה שתאשר זאת אצל רופא והיא הסכימה, אולם בסופו של דבר הבדיקה לא נערכה.
האישה הדגישה כי רצתה לקיים יחסי אישות כבר בליל הכלולות אך האיש לא שיתף פעולה. לדבריה, היא הסכימה ללכת ללייעוץ כדי לשנות את המצב אך לדעתה כבר מתחילת הנישואים האיש רצה להתגרש ולכן הרחיק אותה ממנו.
האיש השיב כי עשה כל שביכולתו למען שלום בית, וגם יזם פגישה עם הרב היועץ הזוגי, אבל האישה מצידה עשתה הכל על מנת להתגרש, והתרחקה ממנו.
מנעה קירבה אינטימית
הרב מבית הדין הרבני הבהיר שהצדדים מודים בבירור שלא היו יחסי אישות ביניהם מעולם וכי האישה עודנה בתולה.
במצב זה לדבריו לפי חלק מהפוסקים האיש חייב לשלם לה את מלוא הכתובה אך לפי פוסקים אחרים במקרה בו האישה לא נבעלה האיש אינו חייב אלא בעיקר הכתובה (ולא בתוספת).
במצב זה בו יש ספק הלכתי לא ניתן לחייב את הבעל לשלם את תוספת הכתובה והוא פטור ממנה.
הרב השני הוסיף שאין לחייב בתוספת הכתובה שכן להתרשמותו כפי הנראה האישה לא מסוגלת לחיות בזוגיות עם האיש, וכן עשתה כל לאל ידה על מנת לדחות אותו ממנה.
בנסיבות אלה אין לחייב את האיש בתוספת הכתובה, מכיוון שהנישואין לא היו 'ראויים לביאה'.
הרב השלישי הצטרף למסקנה וקבע שהאשה זכאית רק לעיקר כתובתה.
עם זאת הוא ציין שבעיניו האשה אינה אשמה יותר מהאיש בכישלון חיי הנישואין, ובכך שבעיית חיי האישות לא טופלה.
בסיכומו של דבר
נקבע שהאיש חייב לשלם לאישה עבור עיקר כתובתה 290 שקל וכי האישה אינה זכאית לתוספת הכתובה.
לא ניתן צו להוצאות.