גירושין, ידועים בציבור, רכוש משותף כן/ לא / נטל הוכחה
לא הוכיח כוונת שיתוף
בית המשפט המחוזי בחיפה דחה ערעור על פסק דין שקבע כי דירה לא תיכלל במסגרת איזון הנכסים בין בני זוג. הדירה רשומה על שם האישה ונרכשה לפני הנישואים כשהצדדים היו ידועים בציבור.
הבעל טען כי הרישום נעשה על שם האישה כדי לקבל הטבת משכנתה וכי בפועל מדובר בדירה משותפת,
שופטי המחוזי לא מצאו בסיס להתערבות.
בני הזוג נישאו ב-2013 בנישואים אזרחיים ובית המשפט התיר את נישואיהם ב-2020.
במהלך הנישואים נולדו להם שני ילדים. בית המשפט למשפחה קבע לעניין איזון המשאבים שהחל מ-2009, טרם נישואי הצדדים, הם חיו כידועים בציבור.
את דירת המחלוקת רכשה האישה באפריל 2012 ורשמה אותה על שמה. למרות זאת, האיש ביקש לכלול את הדירה באיזון הנכסים שכן לדבריו היא נרכשה בתקופת החיים המשותפת.
הוא הסביר שהדירה נרשמה על שם האישה בלבד כדי לאפשר לצדדים לקבל הלוואה מובטחת משכנתה, תוך הטבות בריבית, שכן על שם האישה לא הייתה רשומה כל דירה אחרת.
האישה טענה מנגד כי הרוכשים האמיתיים של הדירה הם הוריה, שבחרו לרשום את הנכס על שמה משיקולי מס, שכן על שמם כבר היתה רשומה דירה אחרת.
בית המשפט למשפחה קבע שהאיש לא עמד בנטל להוכיח כוונת שיתוף בדירה ותביעתו להכליל אותה באיזון המשאבים נדחתה.
בפסק הדין נקבע שלא הוכחה טענת האיש כי התשלום הראשון על חשבון רכישת הנכס שולם מכספים משותפים. עוד נקבע כי גם אם הדבר היה מוכח מדובר בסכום קטן ביחס ליתרת התשלום ואין ללמוד מכך על כוונת שיתוף. כמו כן נדחתה טענת האיש כי נערך שיפוץ מסיבי בדירה על ידי בני הזוג לאחר הרכישה, וצוין כי הנכס לא שימש למגורים משותפים.
בערעור טען האיש כי הוא לא היה מיוצג בבית המשפט למשפחה והוטעה לחשוב שההליך עוסק בהצהרה על זכותו לאיזון הנכסים המשותפים, שלאחריו היה מוכיח את זכויותיו בדירה.
הוא צירף ראיות נוספות שלדבריו מוכיחות את טענותיו כגון תמלול סרטון בו נשמעת האישה אומרת לאביה כי הדירה משותפת לה ולמערער וכן צילום חשבוניות רכישה של חומרי בניין.
האישה הדגישה בתשובתה כי עובדת אי ייצוג המערער בהליך בבית המשפט למשפחה לא צריכה לשמש "לזכותו" ולמקצה שיפורים בערעור. במיוחד כשבית המשפט, יותר מפעם אחת, המליץ לו לקחת עורך דין. היא הוסיפה שאין לקבל את הראיות החדשות וציינה כי הסרטון והחשבוניות מתייחסים בכלל לדירה אחרת.
השופטים דחו את הערעור. הם ציינו שניסיונו של המערער לטעון כי לא הבין את אופן ניהול התביעה בבית המשפט למשפחה לא משכנע.
עוד ציינו השופטים כי אין בראיות הנוספות שהגיש המערער לשנות את המסקנה כי לא הוכחה כוונת שיתוף בנכס.
הם הדגישו שיש קושי להיעתר לצירוף הראיות החדשות מהטעם שהמערער לא היה מיוצג, לאחר שבית המשפט למשפחה הפציר בו לקחת ייצוג משפטי. זאת ועוד, לא הוצגה בפניהם ״ראיית זהב״ שתשכנע אותם לקבל את הראיות הנוספות.
המערער חויב בהוצאות בסך 10,000 שקל.
