top of page

ניכור הורי- ילדים מול אמא . עצוב ככה היא הדרך השיפוטית והמשפטית האמוציונאלית ד"ר יריב וינצר #מגשר

תמ"ש בית משפט לעניני משפחה באר שבע

תובעת: פלונית נתבע: פלוני

פסק דין

תובענה נזיקית במסגרתה עותרת התובעת לחיוב הנתבע בפיצויים בגין נזקים אשר נגרמו לה לטענתה כתוצאה מניכור הורי כלפיה ומניתוק הקשר עם ילדיה.

רקע:

2. התובעת והנתבע נישאו זל"ז ביום 20.7.98 ומנישואיהם אלה נולדו להם שלושה ילדים: אלמוני, פלמוני ואלמונית (להלן: "הילדים"). כיום כולם בגירים.

3. משלא עלו נישואיהם יפה החליטו הצדדים להתגרש זמ"ז, ועשו כן בהסכם גירושין שאושר ע"י ביה"ד הרבני ביום 22.2.06. במסגרת ההסכם סוכם, בין היתר, כי הילדים יהיו בחזקת האם ויוסיפו להתגורר עימה בעיר X, תוך קביעת זמני שהות של האב עם ילדיו.

4. כשנה לאחר הגירושין, נישאה התובעת בשנית. זמן קצר לאחר מעבר המגורים המשותף עם בעלה החדש מר ### (להלן: "###"), ובפרט לאחר הולדת בתם הבכורה, החלו להתעורר מתחים הולכים וגדלים במארג היחסים של הילדים עם אימם ועם ###, תוך שהתובעת האשימה את הנתבע כי הוא מסית את הילדים כנגדה וכנגד בעלה החדש, מכניס בליבם של הילדים שנאה וניכור הורי כלפיה ומדריך אותם ליצור מניפולציות ותלונות שווא על אלימות מצדם כדי שיעברו לגור איתו.

5.הנתבע הציב גרסה אחרת לדברים, וטען כי הילדים התלוננו ללא הרף בפניו ובפני סביבתם הקרובה כגון שכנים ומורים באשר ליחס משפיל ואלים מצד ### ולחוסר גיבוי ולהזנחה מצד אמם.

6. במהלך הזמן המצב החריף, ומצבם של הקטינים הפך מדאיג ביותר שכן ניצבו בעינו של הסכסוך בין הצדדים ודומה כי לקחו בו חלק פעיל. מהחומר בתיק עולים דיווחים שונים של אירועי אלימות בבית האם בין ### לילדים, בין האם לילדים ובין הילדים לאם וכן בין הילדים לאחותם החורגת. כן צוין כי הילדים הגישו במשטרת ישראל כ-22 תלונות בגין אירועי תקיפה ואלימות שונים כלפיהם, וכן כי הוצאו כנגד ### מספר צווי הרחקה (ראה נספח 3 וכן עמ' 19-20 לנספח 13 לכתב הגנה). הנתבע הגיש גם הוא מספר תלונות נגד ### בגין פגיעה בילדיו.

7. על רקע האמור, עתר הנתבע בשנת 2012 בבקשה לביה"ד האזורי ב*** למסירת הילדים לחזקתו (מס' הליך 108818/8). בהתאם להחלטת ביה"ד הרבני האזורי ב*** הוחלט ביום 8.7.12 על הכנסת הילדים למסגרת חירום טיפולית (ראה נספח ד' לכתב הגנה). גורמי הרווחה הגישו מצידם בקשה לבימ"ש לנוער בX להכריז על הילדים כקטינים נזקקים (מס' הליך תנ"ז 18842-10-12) (להלן: "תיק נזקקות"), וביום 15.11.12 הוחלט על הוצאת הקטינים מחזקת האם והעברתם לחזקת רשות הרווחה (נספח ח' לכתב ההגנה). לאחר שהות משך כחצי שנה במרכז החירום, שולבו הקטינים במסגרות של פנימיות שיקומיות: אלמוני ופלמוני נקלטו ביום 28.5.13 בפנימיית "****" ב*****, ואילו אלמונית נקלטה ביום 11.6.13 בפנימיית "$$$" ב------.

8. ביום 23.12.13 מונתה במסגרת תיק הנזקקות הפסיכולוגית הקלינית עליזה ששון, וזאת לשם מתן חוות דעת מסוגלות הורית ביחס לנתבע (נספח 19 לכתב ההגנה). מחוות הדעת עולה כי "הילדים מבולבלים, חרדים, מתקשים להשלים עם המסגרות הזמניות" ו"גם לטענת הפנימיה אין זה מקומם". לאור זאת הומלץ להעבירם יחד למשמורתו של האב לאלתר.

9.בהתאם להחלטת בית הדין הרבני מיום 5.6.14 נקבע כי הילדים אלמוני, פלמוני ואלמונית יהיו במשמורת זמנית של האב, תוך קביעת זמני שהות עם האם פעם בשבוע במרכז קשר ב------ למשך שעתיים. כמו כן הופנו הצדדים לטיפול משפחתי.

10.החל מחודש 06/2015 עברו הילדים בהסכמת הצדדים לחזקתו של הנתבע, כך לפי המצוין בכתב ההגנה.

11. בהסכמת הצדדים מונה ד"ר גבריאל וייל פסיכולוג קליני חינוכי לגורם המטפל, תוך שהצדדים נושאים באופן שווה בשכרו. ביום 7.5.18 הגיש ד"ר וייל דיווח לביה"ד הרבני, ממנו עולה כי הטיפול המשפחתי לא צלח.

12. בחלוף כשנה וחצי, ביום 7.11.19 הגישה התובעת כתב התביעה בהליך שבכותרת. עם הגשת כתב ההגנה, נקבע דיון הוכחות ליום 12.7.21. מטעם התובעת העידה התובעת בעצמה. מטעם הנתבע העידו הנתבע בעצמו וכן שלושת ילדיהם של הצדדים.

14. טענות הנתבע:

א.הנתבע מכחיש את הטענות נגדו וטוען כי אין עסקינן במקרה של ניכור הורי, כי אם בחוסר רגישותה של התובעת לחוויות הקשות ביותר שחוו ילדיה בביתה ובחוסר יכולתה כאם ליצור עימם מערכת יחסים טובה ועמוקה. הנתבע סבור כי עניינה של התובענה דנן הוא רצונה של התובעת למצוא אשם במרחק שנוצר מילדיה, ואולם לא בו האשם, וככל שישנה הכבדה בקשר שבין התובעת לילדיה הרי שזו נובעת מסיבות הקשורות בתובעת עצמה ובהתנהלותה.

דיון והכרעה:

15.רבות דיברה ההלכה הפסוקה בדבר משנה הזהירות הנדרש בהחלת דיני הנזיקין במרחב המשפחתי (כך למשל, ראה פס"ד בתיק תמ"ש (כ"ס) 658-02-10 ס.ש נ' י.ק וכן פס"ד בתיק תמ"ש (אשד') 18682-05-14 פלונית נ' אלמוני אשר ניתן ע"י מותב זה). מאפייניו של התא המשפחתי על מורכבותו ורגישותו מחייבת בחינה מושכלת וזהירה טרם מתן סעד שמא יימצא בית המשפט עושה מלאכה אשר רב בה הנזק על התועלת.

16. עוד הכירה הפסיקה בתופעת הניכור ההורי כמהווה תשתית לקיומה של עילת תביעה נזיקית הבאה תחת עוולת הרשלנות (סעיף 35 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]) או תחת עוולת הפרת חובה חקוקה (סעיף 63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] וזאת מכוח סעיף 287 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (ראה תמ"ש (י-ם) 48750-07-12 י.ש נ' צ.כ), באשר ברור הוא כי מדובר בתופעה שלילית אשר חובה למגרה.

17.כבר כעת יובהר כי בהינתן התשתית הראייתית אשר הונחה בפניי, לרבות עדויות הצדדים ועדויות הילדים, הגעתי למסקנה כי התובעת לא הוכיחה התקיימות העוולות הנטענות כלפיה מצד הנתבע.


עוולת הרשלנות

18. עוולת הרשלנות מוגדרת בסעיף 35 לפקודת הנזיקין כך:

"עשה אדם מעשה שאדם סביר ונבון לא היה עושה באותן נסיבות או לא עשה מעשה שאדם סביר ונבון היה עושה באותן נסיבות, או שבמשלח יד פלוני לא השתמש במיומנות, או לא נקט מידת זהירות, שאדם סביר ונבון וכשיר לפעול באותו משלח יד היה משתמש או נוקט באותן נסיבות – הרי זו התרשלות; ואם התרשל כאמור ביחס לאדם אחר, שלגביו יש לו באותן נסיבות חובה שלא לנהוג כפי שנהג, הרי זו רשלנות, והגורם ברשלנותו נזק לזולתו עושה עוולה."

19. עוולת הרשלנות נשענת הלכה למעשה על ארבעה אדנים: חובת הזהירות, הפרתה, גרם נזק וקיומו של קשר סיבתי בין הנזק להפרת חובת הזהירות.

20. התשובה לשאלת קיומה של חובת זהירות מצויה במבחן הצפיות, וכהגדרתו של סעיף 36 לפקודה: "כל אימת שאדם סביר צריך היה באותן נסיבות לראות מראש שהם עלולים במהלכם הרגיל של דברים להיפגע ממעשה או ממחדל המפורשים" בסעיף 35 לעיל (ראה ע"א 145/80 שלמה ועקנין נ' המועצה המקומית, בית שמש).

21. בעוד שבהיבט הראשון של מבחן הצפיות – קיומה של חובת זהירות מושגית של הנתבע כלפי התובעת, הרי שאין מחלוקת שזו מתקיימת בין הצדדים בכל הנוגע לילדיהם המשותפים (ראה תמ"ש [י-ם] 13993/02 פלוני נ' פלונית), ואולם בכל הנוגע להיבט השני שעניינו חובת זהירות קונקרטית, לא עלה בידיה של התובעת להוכיח כי ניתוק הקשר עם ילדיה לאורך השנים נגרם עקב הסתה מצד הנתבע או ניכור הורי כלפיה מצידו.

22.מהתרשמותי מהראיות ומהעדויות בתיק סבורני כי הנתבע פעל מתוך תחושת אכפתיות ודאגה אמתית לילדיו נוכח החוויות הקשות שעברו, אך מעולם לא המעיט בחשיבות הקשר של הילדים עם אמם ואף פעל אופרטיבית כדי שהקשר ישתמר, ראה לדוגמא האמור בעמדת העו"ס לסדרי דין מיום 9.2.14 (נספח 22 לכתב ההגנה):

"לציין כי האב דואג להבאת הילדים בזמן למרכז הקשר ובמקרים של איחורים מצד האם ממתינים במקום עד לבואה של אימם.

כמו כן האב עצמו ממתין לילדים בסמוך למרכז הקשר עד לתום הביקורים.

וכן ראה לעניין זה, עדות הנתבע בפרוטוקול מיום 12.7.21 עמ' 15 שורות 1-4, וכן עמ' 20 שורות 18-20.

23.כן התרשמתי כי דווקא מעשיה של התובעת והתנהלותה לאורך השנים הם אלה שהובילו להתרופפות הקשר של ילדיה עמה. התובעת אינה מכחישה כי משך זמן ממושך לא ראתה ולא קיימה קשר תדיר עם ילדיה: את בנה הבכור אלמוני לא ראתה מאז 20/10/17, הבן פלמוני לא מדבר איתה מאז גיל 16.5 ובהגיעו לגיל 18 נותק הקשר לגמרי, ואת בתה אלמונית לא ראתה התובעת למעלה משנה וחצי (ראה סעיף 6 לכתב התביעה, סעיפים 41-43 לתצהירי עדות ראשית מטעם התובעת ופרוטוקול הדיון מיום 12.7.21 עמ' 10 שו' 34-36). התובעת לא הצביעה במסגרת תביעתה זו על ניסיונות ממשיים לחידוש הקשר מצידה, ובמקום זה בחרה לתלות את האחריות והאשמה על הנתבע, תוך התעלמות מחובתה לנהוג בהגינות ובתום לב כלפי ילדיה.

27.חקירת הילדים:

סבורני כי חקירת הילדים ע"י באת כוח התובעת היתה ארוע קשה ומיותר, ועוררה בילדיםזיכרונות ילדות כואבים אשר תוארו גם כך בהרחבה בהחלטות ודו"חות גורמי הטיפול בהליכים הקודמים. ככל שאכן היתה כוונה כלשהי לשיקום הקשר בין התובעת לילדיה, הרי שאין ספק כי חקירות הילדים ע"י באת כוחה הרחיקו אותה מאפשרות זו.

עדויות הילדים סותרות את הקביעה המוקדמת שאפיינה את החלטות ביה"ד הרבני בדבר קיומו של ניכור הורי כלפי התובעת, וניתן להיווכח כי ככל שהעמיק ביה"ד הרבני את בירור הסכסוך בין הצדדים, לרבות מינוי מומחה לבדיקת מסוגלות הורית כמפורט לעיל, הרי שהתמונה הלכה והתבהרה (ראה: החלטת ביה"ד הרבני מיום 12.3.12 ופרוטוקול הדיון מיום 13.6.13 המצורפים כנספח 17 לכתב ההגנה והחלטת ביה"ד הרבני מיום 15.6.14 המצורפת כנספח 21 לכתב ההגנה. וכן ראה: עדות הבן אלמוני בעמ' עמ' 31 שורות 20-36 ועמ' 32 שורות 1-22; ועדות הבן פלמוני בעמ' 34 שורות 19-36 ובעמ' 35 שורות 1-11).

כך בנוסף, לא מצאתי לייחס משקל לדיווחו של המטפל ד"ר וייל מיום 7.5.18, שמצאתיו נשען בעיקר על דברי התובעת, ומשעדותה של הבת אלמונית תומכת למעשה בגרסת הנתבע לעניין זה ראה עדות הבת עמ' 25 שורה 36 ועמ' 26 שורות 1-2 לפרוטוקול).

סיכום:

28. לסיכומם של דברים, סבורני כי לא היתה בהתנהגותו של הנתבע משום רשלנות והפרת חובה מצידו, כמו גם לא מצאתי שהיה בה גורם של זלזול, התחמקות או זדון.

29. מסקנתי זו מקבלת תימוכין אף מעדותה של התובעת, אשר נשאלת בחקירתה מה היא תובעת וממה מורכב הנזק שנגרם לה . בתשובתה, התובעת כלל לא מתייחסת לליבת גרסתה בדבר ניכור הורי כלפיה מצד הנתבע, ובמקום זה מתארת את האלימות שחוותה לטענתה מצד הנתבע עת היו נשואים, כאשר מתייחסת ליחסיה המרוחקים עם ילדיה אך באופן משני (ראה עמ' 13 שורות 3-20 לפרוטוקול).

"ש.הנזק שנגרם לך האלימות שאת טוענת מצד פלוני כלפייך?

ת.כן, לא רק על זה, תראי מה אני עוברת עכשיו, במבצע שומר חומות, אומרים שהחיילים נכנסים לעזה, את יודעת מה אני עברתי, אני מתקשרת לצבא ואומרים לי הילדים, מתקשרים לילדים ואומרים להם אל תגידו לאמא איפה אנחנו, התקשרה ואמרה לי הילדים לא רוצים שאמסור לך איפה הם נמצאים."

30.בהקשר זה יצוין כי עדות התובעת עומדת בסתירה לדבריה כפי המובאים בחוות דעתה של עליזה ששון (נספח 20 לכתב ההגנה, עמ' 2 לחו"ד): "פלונית הדגישה שמעולם לא טענה על פלוני שהוא אדם אלים או מסוכן, אולם היא מרגישה שהילדים נתונים להסטה (השגיאה במקור ר.ק.ע) קשה הדואגת להרחיק אותם ממנה...".

31. כן לא מצאתי את גרסתה מהימנה ביחס לנזקים הנפשיים והפיזיים שנגרמו לה לטענתה (ראה בין היתר הנטען בסעיפים 21-22 לכתב התביעה וסעיפים 39 ו-50 לתצהיר עדות ראשית מטעמה), זאת לנוכח עדותה כדלקמן (ראה עמ' 13 שורות 21-25 לפרוטוקול):

"ש. תאשרי לי, אני לא רואה את התיק הרפואי לא צרפת תיק רפואי?

ת.לא צרפתי תיק רפואה, אני בריאה ושלמה ברוך השם, כל דבר צריך תיק רפואי? אני בן אדם בריאה לחלוטין בגופי ונפשי, כשאתה חווה כזה רגע כשלא ראיתי אותם 4 שנים ואני לא מאחלת את זה לאף אחד, לא לראות את הילד כל כך הרבה שנים מה עשיתי להם. הם לא רוצים לראות אותי מה עשיתי להם אני לא מבינה."

וכן ראה בהקשר זה עדות התובעת בעמ' 12 שורות 23-30 לפרוטוקול.

32.נוכח עדותה זו של התובעת, ומשעה שהזכות לפיצויים מותנית בקיומו של נזק, הרי שבהיעדר נזק אין פיצוי.

עוולת הפרת חובה חקוקה

33. בדומה לעוולת הרשלנות, כך לא קמה בנסיבות העניין עילת תביעה בגין עוולת הפרה חובה חקוקה מכוח סעיף 63 לפקודת הנזיקין.

34.עוולה זו יוצרת חבות כלפי מי שהפר חובה אשר צריך היה לקיימה על פי חיקוק, כאשר הפסיקה (ראה ע"א 145/80 שלמה ועקנין נ' המועצה המקומית, בית שמש) מתייחסת לחמישה יסודות מצטברים: החובה מוטלת על המזיק מכוח חיקוק, החיקוק נועד לטובתו של הניזוק, המזיק הפר את החובה המוטלת עליו, ההפרה גרמה לניזוק נזק, הנזק אשר נגרם הוא מסוג הנזק אליו נתכוון החיקוק.

החובה אשר יש לבדוק את הפרתה, זאת בהתאם לטענת התובעת, היא חובת הציות לערכאה שיפוטית בהתאם לסעיף 287 לחוק העונשין, הקובע כדלקמן:

"287. (א) המפר הוראה שניתנה כשורה מאת בית משפט או מאת פקיד או אדם הפועל בתפקיד רשמי ומוסמך לאותו ענין, דינו - מאסר שנתיים."

35.לביסוס טענותיה אלה הסתמכה התובעת לא מעט על תסקירי עו"ס לסדרי דין אשר הוגשו במסגרת ההליכים הקודמים אשר התנהלו בין הצדדים, כאשר חלקים מהם צוטטו בכתב הטענות או בתצהירי עדות מטעמה: תסקיר שהוגש מטעם עו"ס הנוער הגב' מיה קליין מיום 10.9.12, תסקיר מיום 13.8.13 מטעם העו"ס לילדים בסיכון הגב' עירית צווכר, דו"ח סיכום שהוציאה עו"ס מרכז החירום הגב' חסי ורהפטיג מיום 24.6.13. כן צוטטו בין היתר חלקים מדיווח המטפל ד"ר גבריאל וייל מיום 7.5.18 ומיום 3.11.18 וכן קטעים מהחלטות ביה"ד הרבני.

ראוי ליתן את הדעת לכך, כי הגם שהתובעת ציטטה חלקים מן הנכתב בראיות מטעמה, אלו לא צורפו בפועל לכתב הטענות או לתצהיר עדות ראשית מטעמה. היה זה דווקא הנתבע אשר צירפם בתוך כלל הראיות אשר הציג בכתב ההגנה מטעמו (ראה למשל נספחים 13, 15, 21 ו-22 לכתב ההגנה), דבר אשר סייע בהבנת התמונה במלואה.

36. לא מצאתי לקבל טענת התובעת כי הנתבע פעל למניעת הקשר עם ילדיה, וזאת מהטעמים המוזכרים מעלה בפסק הדין אשר תקצר היריעה להרחיבם אף כאן. כן לא מצאתי לקבל טענת התובעת כי הנתבע פעל בניגוד להחלטות ביה"ד הרבני או בית משפט בתיק הנזקקות, או אפילו בניגוד להמלצות רשויות הרווחה ופקידות הסעד אשר קיבלו תוקף של החלטה.

כך לדוגמא ראה פרוטוקול הדיון מיום 15.11.12 אשר התקיים בבימ"ש לנוער בX בתיק הנזקקות (נספח 13 לכתב ההגנה) ממנו עולה כי חרף רצונו של הנתבע כי הילדים יעברו לחזקתו, הוא הסכים לקבל המלצות העו"ס לחוק הנוער והאפוטרופא לדין ביחס למעבר הילדים למסגרת חרום (ראה נספח 13 לכתב ההגנה [עמ' 2 לפרוטוקול הדיון מיום 15.11.22]). זאת ועוד, בתסקיר משלים מיום 12.9.13 (ראה נספח 15 לכתב ההגנה) נכתב כי האב משתף פעולה עם הפנימייה באופן מלא וניכר כי הוא דואג למילוי צרכיהם.

כך בנוסף, בדיווח עו"ס לסדרי דין הגב' **** מיום 9.12.14 (נספח 22 לכתב ההגנה) עולה כי האב הקפיד להביא את הילדים למפגש השבועי אשר נקבע עם אמם במרכז הקשר ב*** והמתין להם עד לתום המפגש (אשר נמשך כשעה וחצי).

38. יחד עם זאת, סבורני כי בחינה כוללת של הראיות אשר הוצגו בפניי, לרבות עדויות הצדדים ועדותם של הילדים, מובילה למסקנה כי אין בהתנהגות הנתבע משום הפרה של החובה המוטלת עליו בהקשרה של עוולה זו, אלא בדיוק ההיפך מכך. התרשמתי כי הנתבע פעל כאב מסור החרד לילדיו והרגיש למצוקותיהם כפי שאלה נחוו על ידם. התרשמתי כי הנתבע קיים בהתמדה ולאורך זמן את הוראות ביה"ד הרבני כמו גם החלטות בימ"ש לנוער, גם כשאלה עמדו בסתירה לרצונו ולרצונם של הילדים לעבור לחזקתו. כן התרשמתי כי הנתבע שיתף פעולה ככל הניתן וככל שאפשר לו מצבו הכלכלי (בכלל זה תשלום חלקו עבור מינוי מומחה ו/או מטפל משפחתי), לשם שיקום ושימור הקשר של התובעת עם ילדיה.

39. ברי כי החלטת הערכאות אשר דנו בתיק נועדו לאפשר קשר יציב וסדיר בין האם לילדיה, ואולם בחינת הראיות מעלה כי דווקא התנהגות התובעת בהתנהלותה פגעה בקשר זה והובילה עם הזמן להתרופפותו. מחומר הראיות אשר הונח לפניי עולה כי התובעת פעלה בניגוד להמלצות גורמי הטיפול, לא הגיעה באופן רציף ותדיר למפגשים אשר נקבעו עם ילדיה במסגרות החוץ ביתיות ולאחר מכן אף לא התמידה להגיע לכלל המפגשים במרכז הקשר. גם כאשר הגיעה, המשיכה התובעת להביא עמה את ילדיה הקטנים מנישואיה השניים על אף שידעה כי הדבר פוגע באיכות המפגשים בהיעדר פניות מספקת מצידה, וחרף פניות חוזרות ונשנות שקיבלה בעניין זה הן מילדיה והן מגורמי הטיפול, כך השיח במפגשים הפך שטחי ודליל.

40. לא מצאתי כי היתה בהתנהגות הנתבע משום הפרה של הוראות סעיפים 15 ו-17 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות באופן שיכול להקים עוולה של הפרת חובה חקוקה כלפי התובעת. כאמור וכמתואר לעיל היתה זו דווקא התובעת אשר נתנה ידה להתפתחות מעגל שלילי אלים שחוו הילדים בביתה ואף לתחושת מחסור. מתבקש הוא כי העותר לסעד כספי מכוח דיני הנזיקין, מן הראוי שייכנס בשעריו של בית המשפט בתום לב כשידיו נקיות מאותה עוולה שהוא מבקש לתלות בחברו.

41. כן מצאתי לדחות את טענת התובעת כי הנתבע הפר בהתנהלותו את הוראת סעיף 22 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, לרבות את הטענה כי עליו לשאת באחריות לנזק שגרם כאב כלפי התובעת והילדים בעת מילוי תפקידו ההורי.

42. סעיף החוק הנ"ל כלל אינו רלוונטי לענייננו, שהרי אין עסקינן בתובענה שהגישה התובעת בשם הילדים ובו עתרה לפיצוי עבור נזקיהם, כי אם תובענה שהגישה התובעת בשם עצמה ופיצוי עבור נזקיה שלה. כאשר יש לציין ולהדגיש, כי הילדים הגישו תצהירים מטעמו של הנתבע דווקא ואף עדותם תומכת בגרסתו.

45. סופו של דבר, דין התביעה להידחות על כלל רכיביה באשר לא הוכח כי הנתבע הוא האשםבניכור הקשר של התובעת עם ילדיה. סבורני כי האחריות למערכת היחסים המורכבת של התובעת עם ילדיה נופלת לפתחה, באשר לא נקטה מצדה בכל הפעולות הנדרשות על מנת לנסות ולשקם את היחסים עימם ולא עשתה די כדי לשוב ולתקן את הנזקים שנגרמו להם כתוצאה מנסיבות חייהם אצלה בשנים בהם גידלה אותם בביתה ובשנים שלאחר שיצאו מביתה ועברו לבית אביהם.

46. התובעת תישא בהוצאות ההליך לטובת הנתבע בגובה 40,000 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 ימים כשהסכום נושא הפרשי הצמדה וריבית עד למועד התשלום בפועל.


47.עם מתן פסק דין זה מסתיים בירור ההליך שבכותרת.

המזכירות תמציא לבאי כוח הצדדים עותק מפסק הדין ותסגור את התיק.

צפייה 1

Commenti


bottom of page