משבר משפחתי מורכב, צוואה, התנגדות לצוואה, אסטרטגיה - צדק? משפט?

משבר משפחתי מורכב, צוואה, התנגדות לצוואה, האב המנוח הוריש את כל רכושו לבנו מנישואיו השניים. התנגדות הילדים מהנישואים הראשונים נדחתה בין היתר לאחר שהראיות הצביעו על מערכת יחסים עכורה בינם לבין האב

1. המנוח אלמוני ז"ל, הלך לעולמו ביום 00.4.2016 (להלן – "המנוח") והותיר אחריו צוואה מיום 15.1.2015 (להלן - "הצוואה"). ביום 2.6.16 הגישה אֵם המבקש לרשם לענייני ירושה בקשה למתן צו לקיום הצוואה. בעקבות הגשת ההתנגדות, הועברו הבקשות ההדדיות להכרעת בית המשפט.

2. בנו של המנוח, שעודנו קטין והוא המבקש בענייננו, הוא היורש היחיד של המנוח מתוקף צוואתו. אמו של הקטין, היא אלמנתו של המנוח, עותרת בשמו של הקטין למתן צו לקיום הצוואה (להלן – "המבקשת").

3. המתנגדת מס' 1 היא אשתו לשעבר של המנוח. השניים נפרדו טרם נישואיו השניים של המנוח למבקשת ובטרם ערך את צוואתו.

4. המתנגדים מס' 7-2 הם ילדיו של המנוח מנישואיו הראשונים. הצוואה

5. צוואת המנוח בענייננו היא צוואה בפניי רשות אשר נערכה בהתאם להוראות סעיף 22 לחוק הירושה, תשכ"ה-1965 (להלן – "חוק הירושה"), בפני ועל ידי נוטריון, מר [...] ביום 15.1.2015 (להלן – "הנוטריון"). עותק מקורי של הצוואה הוגש לבית המשפט על ידי הנוטריון וסומן מב/2.

6. בצוואה מונה המנוח את חלקות המקרקעין המצויות בבעלותו, או מקרקעין שהוא "זכאי להיות רשום כבעלים", ועומד על ארבע חלקות מקרקעין. את זכויותיו אלה, לרבות כל זכות כספית, סוציאלית או אחרת הנתונה לו, ציווה המנוח באופן בלעדי לבנו הקטין.

7. עוד ציווה המנוח כי עד לבגרותו של הקטין, אמו המבקשת תנהל בשמו ותחזיק עבורו בנאמנות את הרכוש והכספים שהוקנו לו בצוואה.

8. להבנת טענות הצדדים, נביא מלשונה של הצוואה: ב"הואיל" השני לצוואה הצהיר המנוח ש"הנני הבעלים ו/או זכאי להיות רשום כבעלים של חלק מהחלקות במקרקעין המצויים על אדמות [...] וכן [...] כדלקמן [...]" בסעיף 3 לצוואה מצווה המנוח את רכושו כדלקמן: "המקרקעין המצווים על שמי ו/או אמורים להיות על שמי כאמור לעיל בהואיל השני למעלה,

9. יהיו בבעלותו הבלעדית של בני [הקטין] [...]בנוסף לאמור לעיל כל הכספים המצויים בקופת הגמל ניירות ערך, קופות פנסיה [...] יהיו חלקו של בני [הקטין] הנ"ל

10. בנוסף לאמור לעיל, כל החסכונות ו/או הפקדונות [...] יהיו חלקו של בני [הקטין] הנ"ל [...]" הליכי העבר בין המנוח לבין המתנגדת מס' 1

11. המתנגדת מס' 1 היא אשתו הראשונה של המנוח (להלן – "הגרושה"). בשנת 2006, המנוח והגרושה הסתכסכו, והגרושה הגישה נגד המנוח תביעה בענייני רכוש לבית המשפט לענייני משפחה בחדרה (תמ"ש 0000/06

12. ביום 15.9.2014 (4 חודשים לפני עריכת הצוואה) התקיים דיון בהליך העבר במעמד הצדדים שם, במהלכו הגיעו המנוח והגרושה להסכם גירושין, אשר אושר וקיבל תוקף של פסק דין באותו היום ובמעמד הצדדים בהתאם לחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973 (להלן – "ההסכם"). אלה הם עיקרי ההסכם:

. הצדדים מנו את ארבעת החלקות שבבעלות המנוח,

. ונקבע שנכסים אלה יחולקו בין המנוח לבין הגרושה ביחס של 40% לטובת הגרושה,

. ו – 60% לטובת המנוח (למעט דירה אחת מתוך כמה, באחת החלקות, שתהווה רכושו הבלעדי של המנוח);

. הצדדים הסכימו שחלוקה זו מהווה איזון משאבים מלא ומוחלט;

. מקרקעין, "והצדדים מתחייבים לקבל עליהם את הערכתו". עוד הוסכם שהשמאי יתייחס למיקום הנכסים ודרכי הגישה אליהם, וככל שיעלה צורך להקצות גישה לאחת החלקות, יכריע השמאי גם בהקשר זה, ויהיה רשאי להשתמש בשירותיו של מודד מוסמך.

. השמאי יציע תכנית חלוקה של הנכסים לפי יחס של 60:40 כאמור, ורשאי להציע תשלום דמי איזון במידה ומי מהצדדים ישאר בעקבות תכנית החלוקה עם שיעור זכויות העולה על חלקו המוסכם. טענות המתנגדים

13. בנו של המנוח, הבן ח' (המתנגד מס' 2) טוען בתצהירו (סומן מת/4) שמאחר שבהתאם להסכם, 40% מנכסי המקרקעין מיועדים לגרושה (אמו) ומהווים את חלקהּ באיזון המשאבים בינה לבין המנוח, המנוח לא יכול היה לצוות את מלוא המקרקעין לקטין, ומכאן שהצוואה אינה חוקית, ולפיכך בטלה מתוקף סעיף 34 לחוק הירושה, הואיל וקיומה אינו חוקי ואינו מוסרי.

14. במסגרת הליך העבר ובטרם נכרת ההסכם, הצהיר המנוח שהוא שקוע בחובות. מטעם זה ויתרה אמו על 10% מחלקהּ במקרקעין. מהצוואה עולה שלמנוח היו כספים בחסכונות ופקדונות וכן זכויות סוציאליות. עולה שהמנוח הונה את הגרושה, ולכן אין "לאשר" את הצוואה. לטענתו עוד, המנוח צבר את נכסיו וכספיו "בתקופה שבה עבדנו יחד איתו ולא קיבלנו כלום".

15. הבת ה' (המתנגדת מס' 6) הוסיפה בתצהירה (סומן מת/3), שבמועד עריכת הצוואה, טרם נערכה השמאות לגביה הוסכם בהסכם. הצוואה נערכה 3 חודשים לאחר ההסכם מבלי שנערכה השמאות וגובשה תכנית לחלוקת המקרקעין, ולפיכך 40% מהמקרקעין לא היו בבחינת רכושו של המנוח.

16. הבת ה' הוסיפה בתצהירהּ שהיא וכל אחיה "עבדנו אצל אבינו בשדות ובמטעים עד שנישאו – מצאת החמה ועד הליל בעבודה פיזית מפרכת וקשה ביותר". היא מוסיפה עוד ש"מי מאתנו עבד במקום אחר, כל משכורותיו נמסרו למנוח ואף ממשכורות אלו קנה המנוח את הנכסים הנדונים בצוואה".עוד מוסיפה ש"אחת התוצאות של עבודת הפרך שלנו המתנגדים 7-2 היא, כי בהקשר עם נישואינו בנינו את ביתנו על הרכוש הנדון בהתנגדות הנדונה מתגוררים בבתים אלו עם משפחותינו".על פי ייעוץ משפטי שקיבלו האחים, הם בעלי הרכוש המנוי בצוואה, הואיל ומקורו מעבודתם.

17. במועד עריכת הצוואה המנוח סבל מבעיות רפואיות קשות, ומצבו הנפשי לא אפשר לו להבין את טיבה של הצוואה ומשמעותה. לפי הטענה, באותה עת טופל המנוח בטיפולי דיאליזה 3 פעמים בשבוע. בכך כיוונו המתנגדים לטענה לבטלוּת הצוואה מתוקף סעיף 26 לחוק הירושה.

18. הבת ה' הוסיפה בתצהירה שלפי תקנה 4(ה) לתקנות הנוטריונים, היה על הנוטריון לדרוש מהמנוח להציג תעודה רפואית. לשיטתה, משלא עשה כן ונוכח מצבו הרפואי של המנוח, הרי שהצוואה בטלה. בכך מכוונים המתנגדים לפגם צורני שנפל לכאורה בצוואה.

19. על המנוח הופעלה השפעה שלילית על ידי המבקשת אשתו, שאף הכתיבה לו ולעורך הדין את תוכן הצוואה. כמו כן, ולמיטב ידיעתה של הבת ה', המבקשת נטלה חלק בעריכת הצוואה. בכך מכוונים המתנגדים לבטלוּת הצוואה מתוקף סעיפים 30 ו - 35 לחוק הירושה.

20. לטענת הבן ח' בתצהירו (מת/4), הנוטריון עורך הצוואה, הצהיר בפניו ובפניי חלק מאחיו, שהמנוח הגיע עם אשתו המבקשת למשרדו לשם עריכת הצוואה, ושהיא שהתה עם המנוח בחדר הנוטריון בעת חתימתו על הצוואה. עוד ציין בפניהם שאחיה של המבקשת הגיע למשרדו שבוע ימים לאחר פטירת המנוח, והשניים רבו. לדבריו הנוטריון סירב לספר מה היתה סיבת המריבה.

21. הבן ב', המתנגד מס' 4, והבן ל', המתנגד מס' 3, צרפו תצהירים זהים בנוסחם לתצהיר הבת ה' לעיל (סומנו מת/2 ו – מת/1 בהתאמה). טענות המבקשת

22. המבקשת כופרת בכל טענות המתנגדים. היא נישאה למנוח בשנת 2006 ומנישואיהם נולד הקטין. בתצהירה (סומן מב/4) מתארת המבקשת

23. יחסים עכורים בין המנוח לבין הגרושה וילדיו מנישואיו הראשונים.

24. עוד מפנה המבקשת להליך משפטי שהתקיים בין המנוח לבין שלושה מילדיו בין השנים 2004 - 2008. המנוח תבע אז את סילוק ידם של ילדיו מהמקרקעין שבבעלותו. לטענתה, כשם שהמנוח ביקש לנשל את ילדיו מהדירות שנבנו על המקרקעין שבבעלותו, כך ביקש לנשלם מעזבונו.

25. לטענתה עוד ידוע לה על הסכסוך שהתקיים בין המנוח לבין הגרושה, ושתוצאת הליך העבר היתה ההסכם, המקנה לגרושה 40% מהמקרקעין.

26. המבקשת כופרת בכל טענה למעורבות מצידה בעריכת הצוואה או בכל החלטה אחרת של המנוח. דיון והכרעה גבולות ההליך והסעד

27. המתנגדים פרשו את התנגדותם לצוואה על מלוא רוחב היריעה, וטוענים להתקיימות כל עילות הבטלוּת שנוגעות לפגמים ברצון המנוח, והן לפגמים צורניים שנפלו בצוואה. בנוסף עומדים המתנגדים על בטלוּת הצוואה מכיוון שקיומה בלתי חוקי ובלתי מוסרי לכאורה. בתוך כך, הרבו המתנגדים בטענות החורגות מגבולות ההליך דנן ומן הסעד עבורו נועד. אפשר לאפיין טענות אלה כטענות הנוגעות להיקף העזבון, שאינו עומד לדיון בהליך דנן - להבדיל מתוקפה של הצוואה וזהות יורשיו של המנוח. במהלך בירור התובענה גלשו המתנגדים לא אחת לטענות מסוג זה, הגם שבית המשפט הקפיד להתוות את בירור ההליך באופן ההולם את הסעד הנתבע, והן לא תעמודנה להכרעה במסגרת פסק הדין.

28. שנית, בענייננו תלוי ועומד הסכם בין המנוח לבין הגרושה, המקנה לגרושה 40% מהמקרקעין על דרך חלוקה בעין, ומעגן עוד את הסכמת הצדדים להסכם, לתכנית חלוקה בעין שתיערך על ידי שמאי מקרקעין מוסכם. ההסכם הוא בבחינת עובדה מוגמרת ועומד בתוקפו כפסק דין באופן איתן. אין בהליך דנן, או בכוחו של ההליך דנן, כדי לגרוע כהוא-זה מתוקף ההסכם. ההסכם משליך על היקף עזבונו של המנוח, בעוד ענייננו בתוקף צוואתו וזהות יורשיו כאמור. שתי הסוגיות אינן חופפות, ויורשיו של המנוח בהתאם לתוצאות ההליך דנן, יהיו אשר יהיו, יזכו בעזבונו של המנוח, לרבות זכויותיו במקרקעין, המהוות רק 60% בלתי מסוימים מהמקרקעין מושא הצוואה. כושרו של המנוח לצוות

29. טענה לפיה לא היה בכוחו של מצווה להבין את טיבה של צוואה, אינה טענה של מה בכך. אף על פי כן המתנגדים הסתפקו בטענות כלליות ולאקוניות - הן בהתנגדותם והן בתצהיריהם. עוד הפגינו המתנגדים היסוס להיתפס לעילה זו, בלשון המעטה, ודומה שביקשו לאחוז בחבל בשני קצותיו. מחד גיסא החזיקו בטענה לפיה המנוח נעדר הכושר המנטלי להבין את מעשה הצוואה, אך מאידך גיסא מיאנו לקדם טענה זו ולהוכיחה. בכך הביאו המתנגדים להתארכות משמעותית של ההליך כשם שיבואר להלן, ולהשחתת זמן שיפוטי יקר.

30. יש להצטער על בחירתם של המתנגדים לכפור בצוואת המנוח. המתנגדים עלו לשערי בית המשפט בשלל עילות, כשאין באמתחתם תימוכין לטענותיהם. כפי שבואר באריכות, בחירתו של המנוח להדירם מעזבונו לא נחתה על המתנגדים כרעם ביום בהיר, והתיישבה עם הרצון אותו גילה המנוח בעבר באופן שאין ברור ממנו לסלק את ידם מהמקרקעין מושא הצוואה. בית המשפט התרשם עוד שהמתנגדים לא סברו שהמנוח אכן היה בלתי כשיר לצוות, או שמא הצוואה היא פרי קנוניה שרקחה המתבקשת. התרשמות זו הלכה והתחזקה עם התמשכות ההליך ועם התארכותו בעטיים של המתנגדים שהורידו לטמיון זמן שיפוטי יקר. יש להצטער עוד על בחירתם של המתנגדים להעסיק את בית המשפט בטענות הנוגעות להיקף העזבון, ולהסכם בין המנוח לבין הגרושה וחורגות מהסעד הנדון. בהתנהגותם זו גררו את המבקשת להליך אותו בחרו לנהל בעצלתיים וגרמו לה עינוי דין בלתי מבוטל.

31. גדרותיו של ההליך דנן ברורים, ויחד עם זאת מצב הדברים הנוכחי אינו רצוי. המקרקעין מושא הצוואה מוקנים בחלקם לגרושה מתוקף ההסכם. כזכור נקב ההסכם בהוראות למינוי שמאי ועריכת תכנית חלוקה. מעדויות המתנגדים עולה שבמועד שאינו ידוע לבית המשפט נערכה תכנית כאמור, שנועדה לחלק בעין את המקרקעין מושא הצוואה בין המנוח לבין הגרושה בהתאם להוראות ההסכם. מטעמים שאינם ידועים, תכנית זו לא יושמה. ככל שהצדדים להליך זה לא ישכילו לחלק את המקרקעין בהסכמה, ולייחד את המקרקעין המיועדים לגרושה מזה ולקטין מזה, דומה שהצדדים לא יזכו לנוח על זרי הדפנה. חמור מכך, במוקדם או במאוחר, מי מיורשיהם יידרש להוציא את הערמונים מן האש.

32. כעת משניתן פסק הדין וניתן תוקף לצוואה ולזהות יורשו של המנוח, בית המשפט מפציר בצדדים לפעול בצוותא לחלוקת המקרקעין, לייחוד מקרקעי העזבון וייחוד מקרקעי הגרושה לפי ההסכם.

33. לעניין הוצאות המשפט – בית המשפט עמד באריכות על גרירת הרגליים מצד המתנגדים, בפרט בהקשר לעילת הבטלות הנוגעת לכושרו של המנוח לצוות. המתנגדים הביאו להתארכות בסוגיית המסמכים הרפואיים ומינוי מומחה רפואי. בנוסף הביאו במחדליהם הנוגעים לזימון הפסיכולוג לעדות להתארכות נוספת. כשם שהתבטא בית המשפט במהלך ההליך, על שיעור ההוצאות להלום התנהלות זו.

34. על בסיס כל הנקוב בפסק הדין, נקבע כדלקמן:

. בית המשפט דוחה את ההתנגדות, מקבל את הבקשה ומורה על קיום צוואת המנוח מיום 15.1.15.

. המבקשת תמציא נוסח פסיקתא לצו קיום צוואה לאישור בית המשפט.

. המתנגדים יישאו ביחד ולחוד בהוצאות ושכ"ט המבקשת בשיעור 20,000 ₪ (כולל מע"מ) שישולמו תוך 30 יום ויישאו הפרשי הצמדה וריבית ממועד זה ועד למועד התשלום בפועל. המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים ותסגור את התיקים. פסק הדין מותר בפרסום בכפוף להשמטת פרטים מזהים ותיקוני הגייה. ניתן היום, כ"ח ניסן תשפ"ב, 29 אפריל 2022, בהעדר הצדדים.