הגיג לשבת
מחשבות על הסכם שביתת האש בלבנון
השבוע חתמנו על הסכם שביתת אש מול לבנון – אירוע שמעלה שאלות רבות על האסטרטגיה הלאומית, מנהיגות וביטחון המדינה. בעיני, כאסטרטג וסוציולוג, ניתוח המצב הנוכחי מציג לנו תמונה מורכבת של חולשה מנהיגותית ושל מחיר ציבורי עמוק. דווקא מהכיוון הלא צפוי – איפכא מסתברא
אני רואה כאן בכייה לדורות.
המנהיגות הנוכחית מתנהלת מתוך ראייה אישית ואינטרסנטית, תוך מתן הבטחות שאינן עומדות במבחן המציאות.
הבטחות ל"הכרעה מוחלטת" נשמעות טוב, אבל בפועל הן מסוות חוסר יכולת צבאי ואסטרטגי להתמודד עם האתגרים שמציבה הסביבה האזורית. הציבור, שמאמין פעם אחר פעם להצהרות דרמטיות על ניצחונות, מוצא עצמו מאוכזב כשהמציאות טופחת על פניו.
הסכם שביתת האש הוא תוצאה של מציאות קשה. צה"ל, אחרי שנים של שחיקה מתמשכת, אינו ערוך לתמרון מעמיק בלבנון או להכרעה בשדה הקרב. במקום להמשיך בלחימה מתוך אשליות, התקבלה החלטה שנראית כהתקפלות. אך מה עומד מאחוריה? האם זו גישה אחראית שמבינה את מגבלות הכוח, או שהאינטרסים הפוליטיים מניעים אותה?
מעבר לניתוח הצבאי, המשמעות החברתית והסוציולוגית של ההסכם היא עצומה. החברה הישראלית עומדת בפני שסע עמוק:
אובדן אמון במנהיגות,
שחיקה במורל הלאומי
עלייה במתחים בין מגזרים שונים.
שנאה, חשדנות והיעדר חזון מאחד
כל אלו יוצרים קרקע פורייה לקריסה חברתית.
בעולם שבו הסכמים דומים נוצלו על ידי אויבים כדי להתחזק, קשה שלא לתהות: האם למדנו את הלקחים מההיסטוריה?
האם ההנהגה ניצלה את ההפוגה לחזק את צה"ל, לפתח טכנולוגיות חדשות ולבנות מנגנונים חברתיים שיחזקו את עמידות המדינה?
לאור כל אלו, אני קורא לחשיבה חדשה.
לא עוד הבטחות ריקות, אלא ניהול אסטרטגי המבוסס על מציאות ולא על אשליות.
עלינו לשאול את עצמנו:
איך נראית מדינת ישראל בעוד חמש שנים?
האם אנו ממשיכים להאמין למנהיגים שמספרים סיפורי ניצחון, או שאנו דורשים מהם שקיפות ואחריות?
חשוב לזכור
המאבק הוא לא רק מול אויבינו החיצוניים
הוא בתוכנו,
בתוך החברה הישראלית.
חובתנו היא לחזק את הלכידות החברתית, להנחיל ערכים של שותפות ואחדות, ולדרוש מהמנהיגות לנהוג באחריות מתוך ראייה רחבה ולא מתוך שיקולים צרים.
שלכם
בברכת שבת שלום,
יריב וינצר, דוקטור לסוציולגיה , עו"ד
אסטרטג ומומחה לניהול איפכא מסתברא
052-323-2223
#איפכא מסתברא
#הרצאות חשיבה אחרת
Comments