טור דעה: ⚖️🧳⚖️ בין משפט, תקשורת ואחריות ציבורית – המקרה של אלי פלדשטייןכעו”ד פלילי לשעבר,

טור דעה: ⚖️🧳⚖️

בין משפט, תקשורת ואחריות ציבורית – המקרה של אלי פלדשטיין

כעו”ד פלילי לשעבר, אשר ישב אלפי שעות מול עצורים, אסירים, שופטים, פרקליטים ותובעים, וכיום כמי שמוביל גישת איפכא מסתברא כאסטרטג, אני מבקש להתבונן במעצרו של אלי פלדשטיין מזווית רחבה, המשלבת פרספקטיבה מקצועית, אובייקטיבית וסובייקטיבית.

המסגרת המשפטית והמציאות הציבורית

מעצרו של פלדשטיין בגין חשדות חמורים, הכוללים מסירת מידע סודי, מעלה שאלות כבדות משקל. חשוב לציין כי מעצר אינו הרשעה, אלא שלב שנועד לאפשר לרשויות אכיפת החוק לבצע חקירה מעמיקה תוך מניעת שיבוש הליכים ופגיעה בביטחון המדינה.

כמי שעסק לאורך שנים במשפט פלילי, עמדתי היא כי המפתח להבנת התיק טמון אך ורק בחשיפה מלאה לראיות. כל דיון הנסמך על השערות, פרשנויות או לחץ ציבורי מיותר, עלול לפגוע ביכולת להגיע לחקר האמת.

המשפט בתקשורת: הזירה הציבורית כחרב פיפיות

בשנים האחרונות, אנו עדים למגמה שבה תיקי חקירה ומשפט מתנהלים לא רק בבתי המשפט, אלא גם במרחב הציבורי והתקשורתי. במקרה של פלדשטיין, הפוליטיקאים, פרשנים ומובילי דעת קהל מתחרים זה בזה בריצה למיקרופון כדי להביע את עמדתם.

דעתי האישית ברורה: כאשר תיק פלילי הופך לנושא למאבק ציבורי-פוליטי, הדבר מזיק לשני הצדדים. מצד אחד, הוא עלול להשפיע על דעת הקהל, ומצד שני, עלול לפגוע בעקרון יסוד של חזקת החפות. בית המשפט אינו זירה פוליטית, והדין אינו אמור להיות מוכרע על ידי מניפולציות תקשורתיות.

הפריזמה האישית: ההיגיון מול האמוציות

במהלך הקריירה שלי, ראיתי כיצד אנשים במעמד ציבורי – בין אם מדובר באישי ציבור, אנשי עסקים או דמויות ציבוריות – נאלצים להתמודד עם מערכת משפטית המלווה בביקורת ציבורית. אך ראוי לזכור, לא פעם המעצר וההליך המשפטי מלווים בלחץ רב על גורמי האכיפה ועל בתי המשפט עצמם.

לכן, אני מבהיר: אין לי תשובה ברורה לשאלה האם המעצר מוצדק או שמא נעשה תחת נסיבות המונעות על ידי ראיות דלות. עמדתי היא כי רק חשיפה לראיות תוכל להכריע אם פלדשטיין אשם או לאו.

האיפכא מסתברא: זווית הפוכה לדיון

מנקודת מבט של “איפכא מסתברא”, אפשר להעלות שאלות שאינן נשאלות בדרך כלל. האם ייתכן כי דווקא המעצר והמהלך המשפטי יחשפו מניעים או כשלים רחבים יותר במערכת? אולי תיק זה ישמש כנקודת מפנה שתאלץ את המערכת להתמודד עם שאלות של שקיפות, אחריות ואיזונים בין הרשויות?

האם יכול להיות שתיק זה, כמו אחרים, חושף את התלות המוגזמת של החברה הישראלית בהליך המשפטי כמנגנון לפתרון קונפליקטים פוליטיים?

מסקנה: קריאה לשקט ציבורי ואחריות

אני קורא לכל הצדדים – פוליטיקאים, עיתונאים, ואנשי ציבור – להפסיק להשתמש בזירה המשפטית כמנוף פוליטי או ככלי לניגוח. עלינו לאפשר למערכת המשפט למלא את תפקידה ללא לחץ חיצוני, מתוך שמירה על עקרונות הדמוקרטיה וזכויות האדם.

לבסוף, כתמיד, עלינו לזכור את העיקרון הבסיסי: הצדק אינו מתקיים על הבמה הציבורית, אלא בזירה המשפטית, שבה רק הראיות מדברות.

ד”ר עו”ד יריב וינצר, אסטרטג ומומחה לניהול איפכא מסתברא